ההפסד לצדביטה זאגרב בהיכל נוקיה היה אחד מהרגעים העצובים של מכבי תל-אביב עד כה העונה, אבל הצהובים הגיעו לקרואטיה כשמקומם בטופ 16 מובטח, ומנקודת המבט הזו הכל נראה אחרת. לפני שממשיכים לשלב הבא ועוד לפני המשחק מול מלאגה, צריך לסמן את החוזקות והחולשות של מכבי עד כה.
נתחיל בחיובי: יוגב אוחיון הוא כרגע המנוע של מכבי, מעבר לאסיסטים ולאחוזי הקליעה הטובים משלוש. שפת הגוף שלו חיובית, הוא נמצא בכל מקום, שולט בקצב ועושה דברים מעבר לסטטיסטיקה, ונראה שכרגע פשוט אי אפשר לוותר על נוכחותו במגרש.
דווין סמית' הוא העוגן של הצהובים, בזכות ההגנה, היעילות וחוכמת המשחק. גם אם הוא לא קלע מספיק עד הרבע הרביעי, בסופו של דבר הוא הגיע למנה שלו. בראיין רנדל, שגם עליו צריך לשמור שמא ייפצע, לא היה בשיאו אך מצא את מקומו ועשה את העבודה.
 |
| אוחיון מחבק את סמית´. העוגן והמנוע של מכבי ת"א (GettyImages) |
|
| |
אלכס טיוס הראה שיפור מסוים, גם אם מתחשבים בזהות היריבה. הוא היה פעלתן, ניתר יותר ואפילו פארגו מצא דרך להפעיל אותו בשני מצבים. נייט לינהארט הפתיע לטובה, בעיקר בחצי הראשון.
ועכשיו לחלק הבעייתי: זה היה משחק נורא ואיום של סופוקליס שחורציאניטיס. הריצה של הקרואטים בפתיחה חייבה את גיא גודס לשלוח אותו לספסל כדי לחזור למשחק, הוא לא הוחזר עד הרבע השלישי וגם אז נראה רע מאוד.
הבעיה הגדולה באמת היא ג'רמי פארגו. ברבע הרביעי הוא אמנם הראה את היכולות שלו ואת הפוטנציאל שטמון בו, אבל הבעיה של פארגו היא פסיכולוגית, משהו עובר עליו. שלושה רבעים הוא נראה נורא על המגרש, ומכבי חייבת פארגו אחר בטופ 16, יציב יותר, טוב יותר. זה האתגר של גיא גודס.
 |
| ג´רמי פארגו חוגג. איך הוא יגיע לטופ 16? (חגי ניזרי) |
|
| |
אני הופתעתי מהמגעים לצירופו של מרקוס סלוטר כמחליף לאלכס מאריץ', עליהם פורסם לראשונה ב-ONE. סלוטר של ריאל הוא שחקן גבוה שקם מהספסל, בקבוצה שבנויה על גארדים מהירים ואתלטיים שמוסרים לו כדורים להטבעות. הוא ריבאונדר טוב עם ניתור טוב ויכולת חסימה, אבל התנועה והקליעה שלו מבחוץ פחות טובות. אינני יודע האם ישתלב בשיטה של מכבי, בעיקר בהגנה שדורשת הבנה ותיאום. היו שהגדירו אותו כשחקן בעמדה 4, אבל אני הייתי מגדיר אותו כתואם אלכס טיוס. נראה איך יסתדר מול הגבוהים בליגה, שהם נמוכים ומהירים יותר מאלו שביורוליג.