לחץ, שנאה וחזרה לשגרה: על ערב טעון בדוחא

רבות דובר על המשחק בין בני סכנין לבית״ר ירושלים. דיברו על כמות השוטרים, על דרכי המילוט, אין ספור ישיבות חפ״ק וסיורים באצטדיון, כמה אוהדי בית״ר יגיעו? איך יטפלו באוהדים שיתפרעו? איך יתקבלו בסכנין? טביב מרגיע את הרוחות, אבו יונס מדבר על סליחות, דיברו על הכל, חוץ מעל כדורגל.

כבר מתחילת היום אפשר היה לחוש את האווירה השונה, זו שלקראת משחק גדול ומלא אמוציות. בדרך לדוחא נראו מספר רכבים עם דגלי ישראל תלויים על החלונות ובמושב האחורי, אפילו ששתי הקבוצות לא בדיוק מרשימות השנה על כר הדשא, כשבית"ר מגיעה לסכנין, תמיד מעניין.

כבר בשעה 15:00 התמקמו השוטרים בפארק אוסטרליה שליד משגב, כדי להמתין לאוהדי בית"ר שצפויים להגיע למשחק במקום המפגש שנקבע מראש. לו זר היה נקלע לסיטואציה המביכה בפארק היה חושב שמדובר בהכנה למלחמה, בטח שלא למשחק כדורגל. 40 ניידות, שני ג'יפים ממוגנים, 200 שוטרים ועוד עשרה אוטובוסים, אוהל של בידוק בטחוני, חיילים עם מכסנית בהכנס והגשם, גם הוא הגיע לאוסטרליה.

17:00 - רגע לפני הבדיקה הבטחונית, ניסו הירושלמים לארגן תפילה המונית, אך לא השכילו לבצע את קידוש השם ברבים, כשהשוטרים טוענים שאם הם רוצים להגיע למשחק, כדאי שיתחילו להזדרז. אחד האוהדים ניגש אלינו ואמר: "אתם מבינים? אנחנו נמצאים במדינה שלנו, סבא שלי נלחם כאן על האדמה הזו, למה אני צריך לעבור את כל זה? אני בסך הכל הולך למשחק כדורגל של הקבוצה שאני אוהד, במדינה שלי".

"אתם שמאלנים, נכון? אל תשחקו אותה", ניגשת אלינו אחת מאוהדות בית"ר, לצלילי השיר "התקשורת, מזד***" שהאוהדים שרים בספונטניות ברקע, יש מצלמה, יש מקרופון, אז אוטומטית אתה הופך למז****, אוהד הפועל, שמאלן, ועוד כמה קומפלימנטים. נו מילא, התרגלנו. מה שתגידו, העיקר שהמשחק יעבור בשלום.

18:30 - ויתרנו על התענוג שבנסיעה בדרך המילוט המפורסמת בין הפרדסים, והגענו בדרך הישירה לאצטדיון, דרך סכנין. הדרך בתוך העיר, למי שלא מכיר, היא רצופת כיכרות, ברחוב הראשי עמוס החנויות, והפקקים הם בלתי נסבלים. כשאנחנו בתוך הרכב, עובר לידינו רכב נוסף ששומע בווליום גבוה את השיר שהחמאס הוציא במהלך מבצע צוק איתן, לא פחות.

כשעל פנינו חולף טנדר עם הדגלים של התנועה האיסלאמית, אפשר היה להבין שלא רק הצד הירושלמי בא לקרב, גם כאן האווירה חמה, מאוד אפילו. אחד המקומיים מסביר לנו: "המילים של השיר קוראות בעיקר לעשות רעידת אדמה בביטחון של הישראלים". מלחמה, כבר אמרנו?

19:30 – אנחנו כבר באצטדיון. עברנו את אוהדי סכנין, את הבדיקות של המשטרה, את המחסומים (בהם השוטרים לא כל כך מתעסקים במה שקורה מסביב) והגענו לדוחא. כמות של פרשים שלא זכורה בשום אירוע, אולי כשראש הממשלה מגיע להר הבית, מקבלת את בואנו. נכנסנו לאצטדיון ולתא העיתונאים הרעוע (מי מאשר את זה?) לאינטרנט הגרוע, אל עבר הלא ידוע.

הכרוז ניסה להקריא את ההרכב של בית"ר, כשכל שחקן זוכה לקריאות "בן ז***" מהקהל הביתי, אך הקריאה הייתה מקוטעת ולא כל כך שמעו את הכרוז ואז, באורח פלא, הכל הסתדר לפני הקראת ההרכב של סכנין, מה זה משנה מי לובש צהוב שחור? אותם מעניינים האדומים בלבד.

השוטרים מתכוננים למפגש הטעון (נעם מורנו)

19:40 – שלטים של 'כן לספורט - לא לגזענות' שמוצבים על כר הדשא מתקבלים בקריאות בוז מצד שני הקהלים, פעם ראשונה שהם מסכימים על משהו, וכנראה גם האחרונה.

רגע לפני שהחל המשחק, חמש אבוקות נדלקו ביציע, אוהדי סכנין צועקים ירושלים על ה***, דגלי פלסטין מונפים לכל עבר. אוהדי בית"ר מנגד פוצחים בשירה ספוטנית של "התקווה" ומציגים הצלחה נהדרת של הפרוייקט 'דגל לכל אוהד', כשכמעט לכל אוהד בית"ר שהגיע לדוחא היה דגל עליו.

19:47 שתי דקות מהפתיחה, תרנגול שנצבע אדום נזרק למגרש, מישהו אמר בני יהודה? שליגה שלמה תעבור בלי שתרנגול אחד לפחות יצטרך להסתובב על כר הדשא? לא במדינת ישראל. אגב, התרנגול למי שתהה, לא נולד לבן, מישהו צבע אותו בספריי. מה יהיה?

אוהדי בית"ר ירושלים ביציע (עמרי שטיין)

19:57 - על המגרש: כדורגל, אם אפשר לקרוא לו ככה. אי אפשר להגיד שהשחקנים פחות מושפעים מכל האווירה שיש מסביב, רואים שהם באו להילחם, הפעם על אמת.

20:03 - חוזרים ליציעים. אוהדי סכנין תמיד פעילים יותר נגד אוהדי בית"ר, אוהדי בית"ר שרים בעיקר שירי ארץ ישראל, להראות שהם פה, זה מזמן לא משחק כדורגל, זה קרב על טריטוריה וכבוד, לפחות מבחינת האוהדים.

20:07 - איך אפשר בלי קצת דת? אוהדי סכנין קוראים "אללה הוא אכבר", ואוהדי בית"ר לא נשארים חייבים עם "הר הבית בידינו". כפי שהזכרנו לפני כן, האוהדים רוצים לנצח על המגרש, אך מבחינתם הם באו לייצג פה משהו אחר, אמיתי יותר.

אוהדי סכנין מניפים דגל פלסטין (נעם מורנו)

20:20 - הקרב ביציעים ממשיך, "אין יציאה, אין יציאה" מהצד של סכנין, אוהדי בית"ר? משיבים ב-"אין מדינה, אין מדינה". לרגעים זה נראה אפילו קצת משעשע עבור צופה מהצד.

20:24 – אוהדי סכנין, שזרקו תרנגול בתחילת המשחק, ממשיכים בזריקת החפצים למגרש, הפעם הם זורקים כדורים בכל התקפה של בית"ר, עד שהכרוז מבקש להפסיק עם זה, ועשה לזה סוף.

20:27 – השער הראשון מגיע כשאיסמעיל ריאן מכניע את בוריס קליימן ומרים את הר הגעש בסכנין לאוויר, יש כאן הרבה אוהדים שלא ראו את הקבוצה השנה מהיציע, אבל כשמדובר בבית"ר, כולם מתעוררים.

ריאן חוגג (עמרי שטיין)

21:00 – האווירה ביציעים קצת נרגעה אחרי המחצית, אך אוהדי בית"ר החלו בשלב מסוים לשיר לקנדיל "מחבל, מחבל", ואילו אוהדי סכנין, כמובן לא נשארו חייבים, שרו "פלסטין, אולה אולה". למי איכפת ממה שקורה על הדשא?

21:40 – האווירה מתחממת בדוחא כששחקני שתי הקבוצות החלו בשתי תגרות ממש בדקות הסיום, כשלפתע נזכרנו, לאחר משחק די מנומנם, שבכל זאת מדובר במפגש בין בית"ר ירושלים לבני סכנין.

21:48 – אלון יפת שם את המשרוקית בפה ולאחר שבע דקות של תוספת זמן נתן את האות לחגיגות בסכנין. רעש גדול במגרש, זיקוקי דינור שהוכנו מבעוד מועד מחרישים את אוזנינו, "זה יום חג", אומר אחד האוהדים שיש לידינו, "אין כמו לנצח את בית"ר ירושלים, רק בגלל שהם שונאים אותנו כל כך, אנחנו גם שונאים אותם", כמה אהבה.

שחקני סכנין חוגגים (רדאד ג´בארה)

22:20 – אוהדי בית"ר עדיין באצטדיון הריק, מתעמתים עם השוטרים ומנסים להוציא את התסכול על כל הבא ליד. אחד האוהדים שנעצר וירד אל הדשא בליווי שני שוטרים, אמר להם ביציאה: "אתם יהודים, תראו איך משפילים אתכם, שמים לכם פה זיקוקים, בוא נראה אתכם נכנסים אליהם ליציע, אתם פחדנים", ומיד החלו אוהדי בית"ר למחוא כפיים למשטרה באקט מחאתי על כך שלא עשו דבר לטענתם כדי למנוע את הנפת דגלי פלסטין וההשתלטות על הפירטוכניקה של אוהדי סכנין. "זה נראה שכל אחד שרוצה להדליק אבוקה יכול", אמר אחד האוהדים, "אבל זה ברור שהשוטרים לא נכנסים ליציע של סכנין, כאילו זה קלנדיה".

22:45 – האוטובוס של בית"ר ירושלים עוזב את המתחם. מנחם קורצקי מביט אל עבר הדרך הארוכה לירושלים, ביחד עם ניידת שהמשטרה הקצתה לליווי, היום לא לוקחים סיכונים. מלבד נפגעת חרדה אחת ושני אוהדים שהתעלפו, אפשר לסמן 'וי' על עוד מפגש בין בני סכנין לבית"ר ירושלים, נטול אלימות (פיזית, כמעט) וללא נפגעים.

המשטרה נתנה לסכנין לארח את הצהובים שחורים, אך לא מן הנמנע שעוד יגיעו ימים שבהם לא ייקחו סיכונים, או כמו שהיטיב לנסח זאת אחד האוהדים: "אין לי בעיה לא להגיע לפה, אבל אם זה יוחלט, אז גם הם לא יוכלו להיכנס לטדי".

חלאיילה מאושר בסיום (עמרי שטיין)

23:10 – זהו, אפשר לצאת לדרך בחזרה למרכז. ההר הוליד עכבר, אך כל זה הודות כוחות השיטור והאבטחה, וכמובן לאלון יפת, שהצליח לנהל את המשחק ללא דופי. בפעם הבאה שבית"ר תגיע לסכנין זה ככל הנראה יהיה בפלייאוף התחתון, במשחק שיהיה קריטי עבור שתי הקבוצות.

מעניין מה שוב המשטרה תעשה, אולי תעביר את המשחק לעילוט? אולי תוסיף עוד דרך מילוט? אין לדעת, אך אם מסתכלים לרגע על הפן הספורטיבי, הכדורגל זקוק ליריבויות גדולות כדי להיות לגיטימי וכזה שיהיה ראשון בסדר היום התקשורתי. הדרבי התל אביבי, הפועל – בית"ר, בית"ר – סכנין הם רק חלק מהמשחקים שנכנסים לקטגוריה הזו, גם מבחינת העניין של הקהל. משחקים כאלה מוציאים אנשים מהכורסאות, השנאה מאחדת, ואם כבר יש הזדמנות, אז למה לא לשנוא ביחד? עד הפעם הבאה.