הרוש מגיע לטדי כדי לנצח את בית"ר ירושלים

שישה חודשים וחמישה ימים אחורנית, לבית"ר ירושלים חיכה משחק נגד הפועל ניר רמת השרון. ביום האימון המסכם, החליטו השחקנים לשבות בטענה שמאסו ביחס ההנהלה כלפיהם. סלע המחלוקת היה העובדה שלא קיבלו שכר, והם טענו מצידם כי לא השכר הוא הנושא המרכזי אלא היחס המזלזל של ההנהלה כלפי שחקניה.

אחרי שאבירם ברוכיאן הושעה יום קודם לכן על ידי אלי טביב, הבא בתור להיכנס תחת "אור הזרקורים" היה השוער, אריאל הרוש. עד אז, אולי באחת מהעונות הטובות שידע בקריירה. ומאותו רגע, שוער שעמד במרכז הסערה במשך שישה חודשים בין אם רצה או לא.

הסחרור שעבר הרוש מאז היה כה גדול, שכמעט ואין חלק בקריירה שלו שלא הושפע בשל אותו יום, אותה שביתה ואותו מהלך. הרוש נמחק באותו הרגע והיה ברור כי את הקיץ הוא יצטרך לבלות בחיפוש אחר קבוצה אחרת.

בין חיפושי הקבוצות, הייתה גם הבוררות מלאת דם רע בינו לבין אלי טביב שהסתיימה בשחרורו ללא תמורה. אלא שההגעה המואחרת למכבי נתניה, בלי הכנה רגילה לעונה, המשיכה לתת את אותותיה.

בלי שבכלל רצה, הרוש נתפס אוטומטית כאיש הרע, כזה שמסדרים לו ג'וב בנתניה על חשבון יקיר האוהדים, אוהד לויטה, ובזמן שכל הדברים האלו קרו ונתניה רעשה וגעשה, הוא גם איבד את המקום שלו בנבחרת ישראל לאופיר מרציאנו.

הרוש עם אוהדי בית"ר. איך יקבלו אותו? (משה חרמון)

קשה לרדת מהרגעים הטובים ביותר בקריירה המקצועית שלך תוך חצי שנה ולהפוך ממנייה בטוחה בשער הנבחרת, לכזה שפתאום כולם משמיצים. ואריאל הרוש, פעם יקיר כל אוהדי בית"ר ירושלים, הפך במהרה לכזה שחלקם (הרועשים שבהם) לא רוצים לראות באצטדיון טדי. אבל זה הוא בדיוק הכדורגל. והערב הרוש חוזר לאצטדיון טדי. וכמה חם שהאצטדיון הזה הולך להיות בזכותו (או בגללו, תלוי את מי שואלים).

טעות לחשוב שהסיפור עם הרוש ואוהדי בית"ר מתחיל בגלל המשכורות ואותה החרמת אימון. הסיפור הזה מתחיל בגלל אירועים הרבה יותר אפלים ומכוערים של קהל גזעני, שחירב בעצמו את אחת העונות היותר מוצלחות של הירושלמים בשנים האחרונות.

זה היה כשארקדי גאידמק החליט להביא את הצ'צ'נים, סדאייב וקדאייב. הרוש, שגדל בבית"ר והיה התקווה הגדולה שלהם לשוער בית גדול, נעמד לצידם של השחקנים הזרים כקפטן. הוא לא ידע שזה יוביל למסע שנאה בלתי פוסק.

סדאייב וקדאייב. הרוש תמך בהם ועורר את זעם האוהדים (יניב גונן)

למרות שפתח דף חדש עם הקהל, הדף הזה לא נפתח באמת. כשטביב הגיע ואותו אימון לפני רמה"ש התרחש (או לא התרחש למעשה), הרוש נמחק סופית. למרות שהיו חייבים לו כספים רבים, הרוש מעולם לא פעל נגד המועדון וכשיכל לתבוע אותם לא עשה זאת מכיוון שהרגיש מחוייבות למועדון שלו.

באותו משחק נגד רמה"ש, אוהדי בית"ר הניפו דולרים וז'יטונים לעברו של הרוש ולמעשה כאן נפל הפור. היה ברור כי הוא לא יכול להמשיך במועדון, גם בלי קשר לטביב ואותה התנהלות במהלך העונה.

חבל ההצלה מנתניה
ואז בא הקיץ. כשהגיעו לבוררות, טביב והרוש לא לחצו ידיים. טביב טען כי הרוש אמר לו שהוא רוצה לעזוב למועדון גדול ואף טען כי הוא מלכלך עליו. הרוש הכחיש וטען מאוחר יותר כי הרגיש שמנסים להרוס לו את הקריירה. השוער דרש שחרור בחינם. הבורר הלך עימו. קצת לאחר מכן החליט טביב לבקש דמי השבחה על השחקן, נושא שעדיין לא הגיע להכרעה סופית.

אריאל הרוש במהלך הבוררות עם טביב (רדאד ג´בארה)

אך אם חשב שהשחרור מבית"ר יעזור לו לפתוח בדרך חדשה, זה לא קרה. התאריך היה 11 באוגוסט, והסגלים בליגת העל היו סגורים. אלא שאז במכבי נתניה, שפנו לבית"ר בנוגע להרוש כמה חודשים לפני כן, החליטו שוב לעשות את הצעד.

ונתניה נכנסה לסחרור רגע לפני מחזור הפתיחה. יוסי מזרחי ניגש אל הגדר יום אחרי הסיכום של השוער במועדון והסביר לאוהדים כי עשה את המהלך הזה כדי שהקבוצה שלו לא תרד ליגה. ופתאום אריאל הרוש הפך לאיש הרע בסיפור, זה שבא ולוקח לקולגה את התפקיד שלו. ועוד ליקיר האוהדים.

הסחרור הזה המשיך לפתיחת עונה רעה. טעויות של חוסר ביטחון וגם כאלה שאולי נבעו מהלחץ הגדול שהיו עליו, הובילו לפגיעה במעמדו בנבחרת ישראל. בסופו של דבר גוטמן החליט ללכת עם מרציאנו.

מרציאנו. לקח את מקומו של הרוש בנבחרת (יניב גונן)

הרוש אומנם פרגן למרציאנו, אבל בפנים מספרים שחקנים בנבחרת שהוא היה כמו הר געש שרק חיכה להתפרץ. ואז הגיע המשחק של נתניה נגד הפועל חיפה, אותו היא הצליחה להפסיד ברגע האחרון 3:2, דווקא במשחק פנטסטי של השוער.

"יש פה הגנה של מפגרים, ידעתי שנספוג בגללכם", הוא צרח בחדר ההלבשה על פי עדויות שחקני נתניה תוך כדי שהוא בועט בחפצים. אף אחד בקבוצה לא יכל שלא להבין את המקום ממנו זה מגיע.

והרוש של אותו משחק, וגם זה של המשחקים שבאו לאחר מכן, התחיל להראות ניצוצות של זה שידענו לראות לפני הסערה סביבו. יותר בטוח, יותר מציל, פחות טועה. לקראת החזרה לטדי, בנתניה ניסו שלו לגרום לו להתעסק יותר מדי בקבלת הפנים שתחכה לו ביציעים.

השחקנים סיפרו שהוא שידר רוגע, אבל כן העידו כי הוא דרוך במיוחד לקראת המשחק. הגדילו חלק מחבריו והציעו כי במקרה שיצליחו לכבוש, ירוצו לחגוג עימו את השערים. השוער מבחינתו לא רוצה להתעסק באווירה מסביב, אלא פשוט לבוא ולעשות את העבודה בתקווה שנתניה תמשיך את היציאה מהתקופה הרעה עם עוד נקודות.

אבל גם הרוש יודע שטדי הוא אחד המבחנים המרכזיים שלו. שוער שמגיע כדי למנוע מקבוצה לרדת, צריך להתחיל להביא לה נקודות. עד כה, הרוש לא הביא לנתניה נקודות. ואגב, לא באשמתו. אבל אולי כעת, עם הגנה יותר יציבה (לפחות על פי המשחק האחרון), השוער צריך להיות שם התחנה האחרונה כדי שחבריו יוכלו לצאת עם נקודה או יותר מטדי. ואז, אז הוא יוכל להגיד שהקיץ הקשה, אוהדי בית"ר וגם טביב באמת מאחוריו.