רוט שחמורוב: אני חיה עם הטבח במינכן כל הזמן

ה-05.09.1972 הוא יום שחור בהיסטוריה של הספורט העולמי בכלל והישראלי בפרט. במהלך האולימפיאדה העשרים שהתקיימה במינכן שבגרמניה, נרצחו אחד עשר חברים מהמשלחת האולימפית הישראלית על ידי מחבלים פלסטינים מארגון "ספטמבר השחור".

בתחילה, פרצו חברי הארגון לכפר האולימפי ולאחר מאבק שבו נרצחו המתאבק, משה ויינברג ז"ל ומרים המשקולות, יוסף רומנו, ז"ל, כלאו ספורטאים ומאמנים  באחד מחדרי המשלחת. 

הטרוריסטים תבעו את שחרורם של 234 מחבלים ערבים ושני גרמנים והטסתם מישראל לארץ ערבית תמורת שחרור בני הערובה. 

בד בבד, הם איימו כי אם תביעתם לא תתמלא, הם יוציאו להורג שניים מהישראלים החטופים ובכל שעה נוספת שניים נוספים. לאחר שפג תוקפו של האולטימטום, סוכם כי יטיסו את המחבלים למדינה ערבית ותשעת הספורטאים ישמשו בתור בני הערובה שלהם.

כאשר הגיעו לשדה התעופה, ביצעה המשטרה הגרמנית ניסיון כושל לחלץ את הספורטאים והטרוריסטים רצחו את תשעת הספורטאים הישראלים כשהם כבולים וחסרי מגן בתוך אחד המסוקים שחיכה לאסוף אותם. גם 42 אחרי, עדיין זוכרים את אחד מהאירועים החמורים שהתרחשו בהיסטוריה של האולימפיאדה. הוועד האולימפי הבינלאומי ערך טקס אזכרה לנרצחים באצטדיון האולימפי,ו-24 שעות לאחר מכן התחרויות המשיכו כרגיל, דבר שזכה לביקורת רבה.

אסתר רוט-שחמורוב. חושבת על האירוע כל יום

שחמורוב הוסיפה: "זה לא נתפס שעבר כל כך הרבה זמן מאז אותו אירוע. אני חושבת על זה במיוחד בימים שבהם אנחנו שומעים על הטרור הבלתי נתפס והחוסר אונים שהעולם הזה נמצא בו. אני חושבת שאם היו מטפלים בנושא הטרור באולמפיאדה כמו שצריך, זה לא היה קורה. החוסר אונים קרה בגלל ההזנחה הפושעת של העולם. האירוע הזה נתן גב מאוד חזק לטרור".