למה פתאום כולם מצטרפים לקבוצת ריצה?

אין ספק כי אחד הטרנדים החמים ביותר היום בספורט העממי הנו קבוצות הריצה. הפארקים והחופים בישראל כאילו נתמלאו בקבוצות של רצים אשר שומרים על קצב אחיד ופתאום מי שרץ לבד נראה כעוף מוזר אשר התנהגותו אינה ברורה...

התופעה אגב איננה מפתיעה. יש יתרונות אדירים לקבוצות הריצה, ואם חשבתם להצטרף או להקים אחת כזאת, יש לכם לא מעט סיבות לעשות זאת.

הגיוון

כל מי שרץ לבד יודע כמה קשה לשמר את שגרת הריצה. עוד שינוי מסלול, עוד אביזרים חדשים, שוב פעם נעליים חדשות, אבל בסוף המוטיבציה יורדת והשחיקה מתחילה לתת את אותותיה.

קבוצת ריצה נותנת פיתרון לבעיה זו בשני רבדים. ראשית, ריצה בקבוצה תמיד מעניינת יותר עקב החברה (המפגש לפני, המתיחות אחרי וכו') ומבטלת את ההרגשת של ה"לבד". בנוסף, קבוצות ריצה אשר מונות מספר רב של רצים משנות את הרכיביהן כל הזמן (חו"ל, חופשות, פציעות וכו'), אלמנט נוסף אשר תורם לגיוון.

שינוי עבור הגוף

כמעט כל מתאמן יודע שאם הגוף נכנס לשגרת אימונים שאינה משתנה, הביצועים אינם משתפרים ואפילו חווים ירידה קלה. בזמן ריצה בקבוצה, המתאמן הבודד אינו קובע את הקצב, אלא הקבוצה, כך שהאימון שונה ממה שהרץ הבודד רגיל אליו, בין אם הריצה מהירה יותר או איטית יותר מאשר ההרגל הקבוע.

בנוסף, קבוצות ריצה רבות מתחלקות בתוכן לתתי קבוצות ריצה (לכל אחד קצב משלו) כך שכל פעם ניתן להיצמד לרץ ברמה אחרת ולתת לגוף אתגרים חדשים.

המחוייבות

מתאמנים חדשים מכירים זאת היטב: בהתחלה המוטיבציה גדולה, לאחר מכן יש ירידה קלה ובסוף מגיע ה"מסמוס" שמחזיר לשגרה ללא ריצה. קבוצת הריצה מעלימה את התופעה הזו באחוזים לא רעים. כאשר "לא נעים" לבטל, או להיראות עצלן מול האחרים, יש סיכוי שתתמידו בפעמיים שלוש בשבוע של ריצה. והערה קצרה לסיום: אל תזלזלו בקבוצות ריצה של שני רצים בלבד - ככה כל ביטול ייפרק למעשה את קבוצת הריצה ואז עוד יותר "לא נעים".

רוצים לספר לנו על יתרונות קבוצת הריצה שלכם? נשמח לשמוע בטוקבקים...