כבר לפני כשנה כשנבחרת אנגליה הוגרלה לאותו הבית עם אורוגוואי, כל אוהד כדורגל אנגלי נכנס לחרדה בגלל לואיס סוארס. הם כנראה ידעו בדיוק למה. למרות זאת, האנגלים, שבמשחק מול איטליה הרגישו די מעודדים למרות ההפסד, האמינו שהם יכולים לתקן את הדברים מול הסלסטה, שנראו רע מאוד מול קוסטה ריקה.
יותר מכך, בשלושת האריות התפללו שסוארס יישאר על הספסל עם הפציעה שלו. ראינו שאורוגוואי עם או בלי סוארס זו נבחרת שונה לגמרי. מדובר בהבדל בין נבחרת בינונית מינוס לבין נבחרת שיכולה להגיע לשלבים המאוחרים.
אנגליה היא נבחרת צעירה ומתחדשת, עם מספר שחקנים שאולי יסיימו את הקריירה שלהם במדים הלאומיים בסיום הקמפיין. סטיבן ג'רארד, באחת מהעונות הטובות בקריירה שלו, הופך אותה לטראגית עבורו. כנראה שבפעם הבאה הוא ייראה את המדים מהבית.
בדקות רבות במחצית השנייה, אנגליה הייתה טובה יותר מיריבתה, אבל לא היה לה את השחקן שיוכל לתרגם זאת לשער ניצחון או לאיום על השער. וויין רוני לא היה מספיק, למרות שכבש את שער השוויון. השער השני של סוארס אגב, היה נראה כל כך טבעי. הוא הגיע מבישול של ג'רארד, שכנראה התבלבל וחשב שהם משחקים יחד בליברפול.
 |
| לואיס סוארס. עושה את ההבדל בנבחרת אורוגוואי (GettyImages) |
|
| |
לעומת זאת, אפשר היה לחוש את הפחד בקרב שחקני נבחרת אנגליה בכל פעם שהכדור הגיע לרגליים של סוארס. המתח היה באוויר. הפחד התממש והחלוץ, אחד מגדולי השחקנים בכדורגל העולמי היום, סיים עם צמד. היכולת שלו ושל אדינסון קבאני לקחת נבחרת די בינונית ולתרגם זאת למקסימום ניצול מצבים, תביא את הסלסטה לשלב הבא ואת היריבה למקום שהיא מכירה כל כך טוב – כורסת האכזבות בבית.
לסיום, אני חוזר ואומר: אורוגוואי נבחרת סבירה, אבל עם סוארס כל דבר אפשרי עבורה. אני במקום אוסקר טבארס, המאמן של הסלסטה, עוטף את סוארס בצמר מגפן מרגל ועד ראש שחס וחלילה לא ייפצע וייעדר מהמשחק הבא מול איטליה. הוא הדבר הכי חשוב עבור הנבחרת והוא מפריד בין השלב הבא לבין החזרה הביתה.