רוב השעות שנשארו: סיכום יום האליפות של מכבי

יום שבת, 17:00. על איילון אפשר לראות עשרות רכבים עם דגלים וצעיפים מתנוססים. גם בירידה לכביש 4 לכיוון דרום אי אפשר לפספס את המחזה. קצת לפני הירידה לכביש 7, מונית מלאה ביותר דגלים מאוהדים מזהה את הצוות של ONE בדרכו לווסרמיל והקולות שיוצאים ממנה מרעישים יותר מיציע שלם בלא מעט אצטדיונים בליגה שלנו.

18:00. צומת בית קמה. תחנת דלק של פז. את האמת, אם היה מדובר גם בתחנת דלק של חברה אחרת, על פי הצבעים שנראו מרחוק למי שהתקרב אליה לא הייתה בכלל אופציה אחרת. הצהוב-כחול שלט בתחנה.

שיירות של מכוניות הקיפו את המתחם העצום. מחוץ לחנות YELLOW שבמקום, אי אפשר היה לזהות דבר שהוא לא צהוב. ערימות של אוהדים, לפחות 2,000, שרים ורוקדים. עומדים על המשאבות של הדלק, על המעקה בכניסה לחנות, משתוללים (במובן הטוב של המילה) על החצץ שליד.

רימוני עשן נפתחים, וגם אבוקות. אוהד מכבי אומר לחברו: "תראה איזה משוגעים הם, מדליקים אבוקה בתחנת דלק", ושנייה לאחר מכן רץ כדי להחזיק את האבוקה בעצמו ולרוץ איתה סביב האוהדים האחרים.

18:25. צומת בית קמה. עדיין באותו המקום. אחרי שהדליקו רימוני עשן ואבוקות, ושרו ללא הפסקה, האוהדים פוצחים בשירה גדולה - "יאללה, לאוטו". אלא שההליכה לאוטו מסתכמת בנסיעה של 50 מטר, עד לצומת עצמה. נחיל של כ-1,000 אוהדים משתלט עליה ועוצר את התנועה בשני הצדדים.

גם פה רימוני העשן נשלפים, השירה אדירה. מספרים שב-1995 היה טירוף בדרך לווסרמיל. הייתי אז בן 8, כך שאני לא האיש שיכול לשפוט, אך סביר להניח שאם בעוד 19 שנה התסריט של אליפות למכבי ת"א בב"ש יקרה שוב, ידברו על היום ההוא בצומת קמה כפי שמדברים על היום ההוא ב-95.

אוהדי מכבי ת"א בבית קמה (רדאד ג´בארה)

18:45. הכניסה לבאר שבע. שיירות של רכבים עושים את הדרך לווסרמיל. המשטרה במקום מפזרת אותם לחניות מסודרות. בערך שנתיים הליכה מהאצטדיון. אבל לאף אוהד זה לא מפריע. להפך, זה רק נותן להם עוד סיבה לשיירה נוספת. גם העובדה כי המשטרה עוצרת עשרות רכבים לבדיקות אלכוהול ורישוי, לא ממש מעיבה על החגיגה הגדולה.

אוהדי מכבי במונית (רדאד ג´בארה)

19:15. וסרמיל. חומוסייה ניידת מחוץ לאצטדיון מוצאת את עצמה מוצפת. בחמישה שקלים מקבלים צלחת חומוס עם פיתה. פתאום מגיע אבא של ברק יצחקי ומחפש כיסא לשבת. שלושה אוהדים שומרים את הכיסא הרביעי בשולחן, אבל מפנים אותו לאבא יצחקי שמתיישב לצד החבר'ה, צעירים ממנו ב-30 שנה לפחות. אבל ברגעים כאלה אין שום משמעות לגיל. נושא השיחה הוא פשוטה - מה יהיה הערב? התשובה של כולם פשוטה עוד יותר - אליפות.

19:52. וסרמיל. נדיר שקבוצה עולה לחימום לקראת המשחק לפני מכבי תל אביב. זה קרה פעמיים העונה. אמש, ובבלומפילד לפני חודש. בשני המקרים היריבה הייתה הפועל ב"ש. האמת שזהו סתם פרט פיקנטי שאין לו שום משמעות. אבל בכל זאת, פרט פיקנטי. בערך.

20:52. וסרמיל. ערן זהבי.

21:11. וסרמיל. ערן זהבי X2. וחגיגת פיו פיו חדשה. "אהבתם את זה הא?", הוא שאל\הצהיר כמה שעות מאוחר יותר. השחקן הטוב ביותר בליגת העל וגם הגאון השיווקי הכי גדול שדרך בה. 

22:30. האות לחגיגות הרשמיות ניתן. מכאן מתחיל לו ערב צהוב במיוחד שעוד יגיע לשיאו על הדשא, בחדר ההלבשה ולאחר מכן גם במסעדת הפריים.

01:32. מסעדת הפריים. הצוות המקצועי כבר בפנים. גם אנשי ההנהלה, המנהלה והשיווק. ואז נכנס דן איינבינדר ונעמד על שולחן. הוא לוקח דלי מלא בקרח ומתחיל לזרוק על האוהדים ששרים. כמה שניות לאחר מכן מצטרפים אליו גם דור מיכה, ברק יצחקי, עומרי אלטמן, ערן זהבי וטל בן חיים. ורמי מרבאל עם משקפי שמש כשעוד מעט שתיים בלילה.

זהבי עם השמפניה (מיכה בננו)

03:24. מסעדת הפריים. שרן ייני עומד בחוץ, מצטלם עם אוהדים. עייף ורגוע. סחוט ומאושר. "שלווה", הוא אומר. "שלווה, זאת התחושה שמתארת את הרגע הזה". תשע שנים הוא במכבי. בשבע שנים עבר בעיקר דברים רעים. בסיום המשחק כולם הזכירו לו את הפייסטה שלו שנרגמה באבנים לאחר הפסד מול סכנין. זה קרה בתקופה של הדברים הרעים. "אבא שלי לא עשה ביטוח לאוטו. היה לו מזל אבל, שהיה לו ביטוח שמשות". 

03:27. מסעדת הפריים. שרן ייני מתחיל להתארגן לקראת תזוזה הביתה. לאוטו ולשמשות שלום. דאגה שהוא כבר יכול להסיר מליבו. מכבי תל אביב אלופת המדינה עונה שנייה ברציפות. התקופה של הדברים הרעים כבר רשמית, מאחור.