הניקס חולמים: אולי הזן מאסטר יסדר את הראש

את הסטטיסטיקה היבשה כולם מכירים - פיל ג'קסון זכה ב-11 טבעות אליפות כמאמן. הוא עשה את זה שש פעמים עם שיקגו של מייקל ג'ורדן וחמש פעמים עם לוס אנג'לס לייקרס של קובי בראיינט (בהתחלה לצד שאקיל אוניל ובהמשך כמעט לבד). לרבים יש נטייה לשכוח שתי אליפויות נוספות בהן זכה - כשחקן - במדי ניו יורק ניקס. בעצם, הוא היה שם כשהמדיסון סקוור גארדן רעד בפעם האחרונה, אי שם ב-1973.

עכשיו, כך מקווים בניו יורק, ג'קסון יהיה זה שיחזיר עטרה ליושנה. מבחינת האוהדים במנהטן מדובר באיש הנכון במקום הנכון, באיש שהגיע למועדון שעשה כל טעות אפשרית בשנתיים האחרונות.

נכון, כרמלו אנתוני הוא סקורר נפיץ, אבל אחרי מספר עונות אישיות מצויינות בדנבר וניו יורק, כולם מבינים כיום כי לא מדובר באיש שיוכל לקחת את הקבוצה שלו עד הסוף. עד כמה שזה יישמע מוזר, הדעיכה של הניקס החלה באותו טרייד שהנחית את אנתוני בעיר.

עד אז לניו יורק הייתה קבוצה צעירה ואטרקטיבית ומאז היא הפכה לבית עבור שחקנים חופשיים עם שם גדול, אבל רעב קטן. השיא הגיע בקיץ, כשלשחקנים עם אגו בעייתי גם כך (מישהו אמר ג'יי אר סמית'?) הצטרפו בחורים לא פחות שרוטים כמו מטה וורלד פיס, או סתם כאלה שאף אחד אף פעם לא הבין מדוע הם נחשבים כוכבים (אנדראה ברניאני? נו באמת). הבלאגן יצר מצב בו קשה להחליט היכן הניקס מתפקדים גרוע יותר - על המגרש או מחוצה לו.

פיל ג´קסון. לא פחות מ-11 טבעות אליפות (רויטרס)

עדיין המועדון הכי מצליח בליגה
מה שמעצבן הוא שהבסיס קיים. מדובר במועדון עמוס באוהדים רעבים, עם היסטוריה מפוארת, אולם שכל אחד רוצה לשחק בו ושוק תקשורת אדיר. אפילו הבעלים ג'ים דולן, אחד שלא פשוט להסתדר איתו ומי שמתערב בניהול השותף יותר מדי פעמים, לא הצליח להרוס את ההצלחה הכלכלית של הניקס. תתפלאו, אבל גם בעונת הבכורה של הנטס בברוקלין, התברר כי לניקס אין ממש מתחרים בתפוח הגדול, אחרי שהקבוצה נותרה בצמרת הפרנצ'ייזים המצליחים ב-NBA על פי 'פורבס', הניקס הצליחו להניב הכנסות של 287 מיליון דולר אשתקד (ורווח תפעולי של 97 מיליון דולר), מה שהציב אותם במקום הראשון בליגה מבחינה פיננסית.

אבל אם בעונה שעברה ניו יורק עוד שיחקה כדורסל לפרקים, השנה נראה כי המאמן מייק וודסון פשוט לא מצליח להשתלט על הכוכבים שלו. לאף אחד לא ממש ברור מדוע ניו יורק משאירה את המאמן, שאיבד כמעט כל סיכוי להגיע לפלייאוף, אבל מי שחשב שעונה שכזו תביא לפחות לבנייה מחודשת בקיץ, טועה. ניו יורק, שהייתה בטוחה שתהיה בפלייאוף למשך שנים, גם ויתרה בטרייד של אנתוני על בחירת הלוטרי שלה ל-2014, שהפכה לשנה של דראפט עמוק ואיכותי מתמיד.

מייק וודסון. לא מצליח להשתלט על הכוכבים (רויטרס)

מדובר בהחלטה טיפוסית של דולן, שמעולם לא האמין בבחירות דראפט (ויתר בין השאר על בחירות שהולידו את למרקוס אולדריג', ג'ואקים נואה וגורדון הייווד, לטובת נפלים כמו אדי קרי וסטפון מארברי), ותמיד העדיף ללכת על אליפות של כאן ועכשיו, דווקא עם השמות הלא נכונים. בכל פעם שהצעצוע עליו הוא השתלט ב-2001 הדרדר לתהומות חדשים, דולן ידע להרגיע את הרוחות בעיר עתירת היצרים, עם איזה מושיע חדש. ב-2008 זה היה דוני וולש, שדווקא עשה עבודה לא רעה עד שהבין עם מי יש לו עסק.

האיש הנכון במקום הנכון
לוולש עוד נחזור, אבל בינתיים בואו נתעסק בג'קסון, שבגיל 68 צפוי להגיע לתפקיד ניהולי שמתאים לו, בערך באותה תקופה בקריירה האישית שלו בה רד אאורבך הגדול עשה את אותה הסבה. ג'קסון, שבכל תקופת זמן נתונה בקריירת האימון שלו הדריך בעצם את השחקן הטוב בליגה, אמור למשוך לניקס שמות גדולים הרבה יותר מזה של מלו. ג'קסון הוא בדיוק האיש שיוכל לנקות את האורוות בקבוצה שמשלמת מס חריגה בסך 35 מיליון דולר, עם חוזים בשווי 90 מיליון.

פיל ג´קסון עם ספייק לי. "האיש הנכון במקום הנכון" (רויטרס)

לא מדובר בתהליך קצר של זבנג וגמרנו, אלא בשנה של עשייה קשה ובנייה מחושבת. בניו יורק מסתכלים בעצם על קיץ 2015 כזה שישנה את פני המועדון. אז יסתיימו חוזיהם הכבדים של אמארה סטודמאייר (שירוויח 23 מיליון דולר בשנה הבאה), טייסון צ'נדלר (14.6 מיליון) ואנדראה ברניאני (11.5 מיליון). את אותם חוזים יוכל ג'קסון להמיר לטריידים מעניינים במהלך השנה הקרובה, עם קבוצות בינוניות וקטנות שמחפשות להיבנות מחדש ולפתוח מקום בתקרת השכר.

בניו יורק, איך לא, הולכים בגדול ולא מתביישים לדבר על לברון ג'יימס, שיוכל לצאת מהחוזה שלו במיאמי כבר בקיץ (אך יעשה זאת כנראה רק ב-2015, אז יהפוך לשחקן חופשי בלתי מוגבל), ועל קווין דוראנט, שיהפוך לשחקן חופשי ב-2016 ואולי יתפנה עוד לפני כן בטרייד כזה או אחר. בעצם, אחת הספקולציות מדברת על שיתוף פעולה בין שניהם. אם עד לפני שבוע חשבנו על מועדון מתפרק שנמצא במצב בלתי אפשרי, הרי שעכשיו, אחרי שג'קסון הגיע, הכל פתאום פתוח.

לברון ג´יימס וקווין דוראנט. החלום הרטוב של אוהדי הניקס (רויטרס)

מה עם כרמלו?
"עדיין אין בידיי מספיק פרטים, אבל כן, הבנתי שהוא מגיע", טען מלו, שבעצמו יוכל לצאת מחוזהו בקיץ הקרוב, אך הבהיר כי לא יעשה שום דבר לפני שיחה עם הבוס החדש. "זה עדיין לא רשמי, אבל ברור שאי אפשר להתעלם מאישיות כמו זו של פיל ג'קסון. זה אדם שתמיד אפשר ללמוד מהפילוסופיה שלו, מהלך הרוח שלו, מהרזומה שלו. אי אפשר לקחת ממנו את מה שהוא יודע, בין אם הוא ישמש בתפקיד מקצועי או ניהולי. אני בטוח שהוא יעשה כל שביכולתו על מנת לבנות פה קבוצה לאליפות. הוא יודע איך לשים את השחקנים הנכונים במקום הנכון".

מלו, שנחשב עד לא מזמן לחלק הכי חשוב בפאזל של הניקס לשנים הקרובות, אינו משמעותי כפי שנהוג לחשוב. בניו יורק ישמחו להשאיר את הסקורר, ולהחתים לצידו כוכב גדול נוסף שיסייע לו, אך לא יצטערו אם מלו יחליט לעזוב בסופו של דבר. השמועות על בנייה מחודשת של הלייקרס, עם מאמן חדש, בחירת דראפט גבוהה בקיץ, מקום פנוי לסופרסטאר ענק או שניים בתקרת השכר (כרמלו? קווין לאב?), קיבלו תפנית גדולה עם הדיווחים האחרונים על הנעשה בניו יורק. ג'קסון אמור להפוך את הניקס למתחרים על כל שחקן פנוי בשוק. הוא אמור להביא איתו מאמן שמכיר את השיטות שלו (בינתיים מדברים על סטיב קר), והוא אמור לשבת עם שחקני הסגל הקיים בשלב ראשון.

כרמלו אנתוני: "תמיד אפשר ללמוד מהפילוסופיה של ג'קסון" (רויטרס)

ג'קסון הודיע לא מזמן כי הוא מוכן לחזור מפרישה, אך לא בהכרח בתפקיד של מאמן, אבל לניו יורקרים זה לא ממש משנה. הבמאי ספייק לי, אולי האוהד המפורסם ביותר של הניקס, נחשב לחבר קרוב של ג'קסון ובעבר אף ביים סרטים קצרים במהלך אימוני הלייקרס. בכלל, האוהדים במדיסון סקוור גארדן זוכרים לג'קסון את האליפויות בשנות ה-70 ומקווים לזכות למגע הקסם של מוח הכדורסל הגדול בכל הזמנים. הפעם כך נראה, מחכה לג'קסון עבודה קשה יותר מאי פעם, בארגון שנמצא במצב של כאוס.

"קשה להאמין שויתרנו עליו פעמיים. זה בלתי נתפס"
והרי אי אפשר לדבר על ג'קסון בלי להזכיר את הלייקרס. "שמעתי את הדיווחים. כולם יודעים מה אני חושב על פיל", אמר השבוע קובי בראיינט, שביחד עם סטיב נאש כבר הודיע על סיום העונה מבחינתו. "אני מעריץ שלו וכולם יודעים שאני רוצה אותו כאן. מבחינה אישית, קשה לי להאמין שהחליטו לוותר עליו פעמיים. זה פשוט בלתי נתפס. אני לא מרוצה מהמצב. אנחנו איזה 100 משחקים מתחת למאזן חיובי, וצריך לשדר שאנחנו רוצים להמשיך להתחרות. אני לא מבין את זה. הכל מתחיל מלמעלה, מהבעלים ג'ים וג'יני באס".

קובי בראיינט עם פיל ג´קסון: "אני מעריץ שלו, לא מבין את המהלך" (רויטרס)

גם כוכב העבר, מג'יק ג'ונסון, לא הסתיר את אכזבתו מהחדשות האחרונות בנוגע ל'זן מאסטר'. "אני אוהב את ג'ים וג'יני באס, אבל אנחנו צריכים את פיל ג'קסון כפנים של הלייקרס. אם קובי הוא הפנים של הקבוצה, צריך גם מישהו שיהיה הפנים של המועדון כולו". אבל נראה כי הרמזים העבים ששלחו קובי ומג'יק, לא ממש מטרידים אנשי משפחת באס, שירשו לפני כשנה את ניהול המועדון מאביהם, ד"ר ג'רי. צלמי פפראצי זריזים כבר תפסו את ג'ני, ארוסתו של ג'קסון, יוצאת לג'וגינג עם סווטשירט של ניו יורק.

אז רק בשביל לסכם כמו שצריך, נחזור לרגע לתפוח הגדול. "בעצם החתמתו של ג'קסון, דולן מבהיר לכולם שהניקס מוכנים לאליפות כבר עכשיו", צייץ מג'יק מאוחר יותר השבוע. השאלה אם כן, היא האם לג'קסון יהיה מספיק כח כדי להתמודד מול הבוס החדש שלו, שבעבר נתן "יד חופשית" לכל מיני מושיעים אחרים כמו אייזיאה תומאס, לארי בראון, דוני וולש ומייק דאנטוני. "המנדט שניתן לדוני הוא ברור - לעשות כל מה שצריך כדי לבנות קבוצה אלופה", אמר בזמנו דולן על הנשיא שהביא לפני 6 שנים. כולנו יודעים איך זה הסתיים אז. בניו יורק, כמו תמיד, מקווים לסיום אחר הפעם.