תחילת העונה של בני סכנין נראתה מבטיחה, הכותרות בתקשורת רמזו על מהפכה ספרדית וקולות של צמרת בקעו בסביבות דוחא.
הקבוצה של מרקו בלבול אמנם החלה לא רע, אך מבחינת כדורגל המציאות הייתה שונה לגמרי. הספרדים לא ממש פגעו אולי למעט אברהם פאס, אך נדמה כי האמון שנותנים בקבוצה דווקא בחלק משחקני הבית פוגע בה.
דווקא בעונה בה אגרו בסכנין כמה מהכישרונות הגדולים שיצר המגזר, מוחמד גדיר ופיראס מוגרבי שהצטרפו למוחמד כליבאת, ממשיכים בקבוצה מהגליל לתת אמון בשחקני בית שרמתם לא מתאימה לליגת העל.
בסאם גנאים עם כל הכבוד הוא שחקן שמלווה את הקבוצה הזו מליגה ב' ולא ייתכן שהוא מתאים גם לליגת העל. כמוהו גם חאלד חלאילה. כן, הקפטן שמזוהה הרבה יותר עם פרובקציות, אבל על כר הדשא לאורך הקריירה לא הפגין שום דבר יוצא דופן.
 |
| סיארז´ נסאר בפעולה. יש כישרונות ענק במגזר (רדאד ג´בארה) |
|
| |
רבים השוו את חליאלה ליורש של עבאס סואן, אך אין מקום להשוואה הזו. האחד בצדק היה שחקן נבחרת ישראל, השני רק בחסות העבירות והכרטיסים עוד נחשב לשחקן נשמה.
גם ההתעקשות על ילד חביב ותוצר ביתי כמו מוחמד קנדיל אינה מוכיחה עצמה ולא פעם השוער מבצע טעויות לא ראויות. הרצון ליצור ציביון של שחקנים תוצרת המגזר הוא נכון ואחרי העונה החולפת הוכח כי הכדורגלן הערבי בנסיקה, אבל בסכנין צריכים להבין כי את הכבוד יש לשמור במקום אחר, ויש לתת את הבמה לשחקנים באמת מוכשרים, בין אם מהמגזר ובין אם לא.
הכתוב הינו טור דעה