יגאל ממן מדבר: עמדתי להתאבד, הפכו אותי לרוצח

"אני מאמין שעברה שנה, שנה של סבל, של ייסורים, זה עדיין לא עבר. זה עדיין רודף אותי, אני עדיין חי את היום, את הרגע, את הטראומה, את המעצר, אני עדיין עובר תקופה קשה, אני קם כל יום בשלוש לפנות בוקר, זה לא יוצא לי מהראש". כך מתאר לראשונה איש מכבי פ"ת לשעבר, יגאל ממן, שהיה שותף לתקרית המכוערת בכדורגל הישראלי שלא תשכח עוד שנים רבות.

כזכור, במרץ של השנה שעברה, מכבי פ"ת השיגה ניצחון דרמטי 1:2 על הפועל חיפה בתוספת הזמן משער של דני פרדה. מיד עם סיום המשחק פרצה תגרה גדולה על כר הדשא בין שחקני שתי הקבוצות, בה גם היו מעורבים אנשי הספסל ובעלי תפקידים. במהלך התגרה, נראה שחקן הפועל חיפה, עלי חטיב, סופג נגיחה בפניו ממאמן השוערים של מכבי פ"ת עמי גניש וכשכבר שכב על הדשא נראה ממן בועט בפניו של חטיב.

מאז אותה תקרית, ששינתה את מסלול חייו של ממן, הוא לא דיבר כלל. כעת, לראשונה, שובר ממן שתיקה בת שנה ומדבר בראיון ראשון ובלעדי ל-ONE על מה עבר עליו ברגעי התקרית ואחריה, מי עזב אותו, מה הוא חשב לעשות לעצמו, הזריקה מהצבא והנטישה של אנשי מכבי פ"ת.

ממן, 44, היה קשור למכבי פ"ת מגיל 9. במשך 24 שנים מאז הפסיק לשחק כדורגל, היה עוזר למנהל הקבוצה, לוקח את השחקנים הזרים לאכול, שיכן אותם בבתי מלון ועוזר במה שאפשר, אבל מאז התקרית מחקו אותו במכבי פ"ת. 

ממן מספר בכאב על התקרית: "מאותו יום, מכבי פ"ת לא מכירים בי יותר. התנערו ממני לחלוטין. לעולם לא קיבלתי שקל ממכבי פ"ת, רק נתתי אהבה, נשארתי לבד לגמרי, אין חברים, אין טלפונים, מאותו יום נגמר הסיפור של יגאל ממן, אף אחד לא סופר אותי, אף אחד לא רוצה להיות בחברתי וחבל כי עשיתי רק טוב לאנשים בחיים. כשאנשים רואים אותי, הם ממשיכים הלאה, אני מבין אותם, לא כועס עליהם, כל המדינה הייתה נגדם, כל המדינה ירדה עליהם, גם אני אשם, אבל לא רק אני".

יגאל, איך בכלל הגעת למצב הזה?
"דני פרדה זה ילד שהוא בן חסותי, בזמנו אמרו לו לא להתגייס לצבא ואז באו לוכדי עריקים ולקחו אותו מהבית. זה ילד שאין לו אבא ויש לו שבעה אחים. התחברתי לו לנפש, לנשמה, הוא היה בדרך לכלא ארבע כאשר הוצאתי אותו משם והעברתי אותו אלי, כי ניהלתי בית מעצר.

כשראיתי, בדיעבד, את עלי חטיב, שנתן לדני אגרוף לפנים, ראיתי תמונה שהבן שלי מקבל אגרוף. כל חטאי היה לשאול אותו למה עשית את זה, תוספת של קללה ובעיטה כזו, במקום הנכון בזמן הלא נכון, הייתה טעות. לא חשבתי באותו רגע על שום דבר אחר, לא משחק כדורגל, לא מצלמות, ראיתי ילד שאני אוהב ומישהו בא ומכה אותו, זה היה מאית השנייה, אם לא הייתי שם זה לא היה קורה בטוח".

אבל יש תמונה קשה שלך שכל מי שרואה שואל את עצמו מה נכנס בך? אתה נראה זועם עם הבעיטה הזו?
"אף אחד לא ראה את הבעיטה, כשעלי היה על הרצפה הוא לא היה מחוסר הכרה כמו שאמרו, ממש לא נכון. רואים בתמונה הזו את עלי חטיב נותן לי בעיטה, אני מחזיר לו. באמת שעד היום אני מנסה לשחזר אם נתתי לו בעיטה בראש או בכתף, אני באמת לא זוכר, נכון עמדתי מעליו והוא הסתכל עלי ואני נתתי לו את הבעיטה. אני מצטער ואני מבקש ממנו סליחה, לא הייתי צריך לעשות את זה, זה היה רגע של איבוד עשתונות".

"לא זוכר אם בעטתי לו בראש או בכתף" (יניב גונן)

מה עובר עליך מאז אותו יום?
"הייתי בטיפולים פסיכיאטריים הרבה זמן, הייתי בגהה, הייתי מטופל בצבא, משם נזרקתי. הצבא לא נתן לי לסיים אפילו טיפולי שיניים, אמרו לי לך הביתה. זה עצוב וכואב אחרי שאתה נותן 25 שנים למדינה. לא אנסתי, לא רצחתי, לא גנבתי, לא הטרדתי מינית, בגלל שזה היה במכבי פ"ת, אז היה כל העליהום, לא ראיתי שאף אחד נעצר במשחק בין בני לוד להפועל ר"ג ששם היו מכות בטירוף, לא ראיתי שמישהו נעצר ל-48 שעות ולקחו אותו לכלא הדרים".

"גמרו אותי, כל האימפריה שעשיתי, כל מה שבניתי סביבי נגמר"
ממן חושף אף כי חשב על התאבדות: "אשתי המדהימה תומכת בי, היא הייתה איתי לכל אורך הדרך. היו לי מחשבות אובדניות, עמדתי להתאבד וזה קרה כאשתי אמרה לי שאני חייב חופש. נסעתי עם שני חברים, ביניהם אסי בן שמעון (אחיו של רן). היינו בלאס וגאס במלון בקומה ה-50 והחלטתי שאני הולך להתאבד, מה שעצר אותי זה היה הילדים שלי, זה מה שדיבר אלי אז. אמרתי לאסי שאנחנו חייבים לרדת לקומה ראשונה, אני מרגיש לא טוב למעלה.

"ההתמודדות עם הילדים הכי קשה" (יניב גונן)

ידעתי שאם אני נשאר שם עוד יום אחד, אני מתאבד והיה לי רע. כל הזמן היו מחשבות איך הצבא זרק אותי, אפילו לא נתנו לי חסד. כשהשתחררתי מהמעצר, כבר חיכה לי מכתב שאני מושעה, גמרו אותי, כל האימפריה שעשיתי, כל מה שבניתי סביבי נגמר".

ממן אף מתאר כי אף חשב מה יהיה בלוויה שלו: "אם היה קורה לי משהו אז אולי היו מביאים לי זר ומניחים לי על הקבר והיו רושמים עליו מכבי פ"ת, אולי דובר צה"ל היה מניח לי זר על הקבר ואשתי הייתה אלמנת צה"ל, אבל הילדים שלי החזיקו אותי בחיים, אחרת לא הייתי פה היום ולא היית מצליחה לראיין אותי".

קיבלנו איומים, עשו ממני רוצח" (יניב גונן)

אתה אבא לילדים קטנים, איך מתמודדים איתם?
"זה הכי קשה שבעולם להסתיר מהילדים שלך. יש לי ילדים קטנים בני 4, 7, ו-9, איך אני מסתיר מהם את הדבר הזה? אבא שלהם בעיתונים, מה יגידו להם בבית הספר, בגן?".

"הילדים אמרו לי שאגיד להם שזה לא נכון, שאני לא עבריין. לא הייתי מאחל לאף אחד את הטלפונים שאשתי קיבלה הביתה, האיומים שקיבלנו, כתובות הנאצה באינטרנט, הרוצח יגאל ממן, זה שמסתובב עם נשק ויורה באנשים חפים מפשע, זה יגאל ממן? עשו ממני הרוצח הכי גדול במדינת ישראל".

היית פעם בקשר טוב מאד עם אבי לוזון, מה קורה מאז התקרית?
"כשאני עליתי מהנוער לבוגרים אבי לוזון שם לי מעטפה של 200 שקל, לפני שלושים שנה, את יודעת מה זה היה בשבילי, ילד שבא ממקום שאין לו כלום, שאין לו מה לאכול, היו לי הורים שעבדו קשה בכדי לפרנס חמישה אחים, אני לא אשכח לו את זה. מאז התקרית הוא לא מדבר איתי, הוא התנער ממני לחלוטין, כשהוא רואה אותי ברחוב הוא לא אומר לי שלום, ואני מבין אותו. אנשים לא מבינים כמה הוא תרם לכדורגל הישראלי, כי לא אוהבים מצליחנים".

עלי חטיב. "ניסיתי ליצור קשר, אך דחו אותי" (משה חרמון)

ניסית ליצור קשר מאז עם עלי חטיב?
"בחודשיים הראשונים לא, הייתי בהלם, לא הייתי אותו בן אדם. אני מתנצל בפני עלי חטיב, אני לא מכיר אותו, לא ידעתי מיהו לפני כן ואני לא יודע מיהו היום. נכון שניסיתי לשלוח שליחים על מנת לבוא, להיפגש ולעשות סולחה, דחו אותי. דיברתי עם הסוכנת שלו ויקי, היא לא חזרה, צר לי, מאכזב אותי וכואב לי. יכול להיות שהוא לא רצה, ממה שאני מבין עד היום הוא לא רוצה".

ממן קיבל מבית המשפט עונש של שמונה חודשי מאסר על תנאי, כאשר בקשת ביטול ההרשעה שלו נדחתה: "הייתי בהלם מדחיית ההרשעה, הייתי בטוח שהשופטת תתחשב בעבר שלי. לא היה לי ספק לרגע שהיא לא תרשיע אותי, אני צריך לקבל עונש. הפסדתי חצי מיליון שקל על המקרה, הפסדתי קרנות השתלמות, הפסדתי הכל, הפסדתי את מכבי פ"ת שהיא אהבתי חיי".

"איבדתי את אהבת חיי, מכבי פ"ת" (יניב גונן)

הראיון המלא ישודר ב-19:00 באולפן הספורט בערוץ ONE, ערוץ 50.