ניו יורק - חיפה - ת"א: לנדסברג בדרך אל החלום

אתם כבר מכירים אותו, רגילים אליו, אוהבים אותו, מחבקים אותו וסקרנים לגביו, אבל עכשיו הוא פותח עידן חדש, עכשיו הגיע גם התור שלו להשתלט על העולם, או במקרה שלנו על ה"פריים טיים" ולהפוך לכוכב בקנה מידה מקומי ואולי אפילו בקנה מידה אירופי.

אז אל תשוו אותו לשחקנים אחרים כי הוא לא אוהב את זה, אל תמתחו קווים בינו לבין ג'ון שאייר או דייויד בלו, כי הוא לא מעריך את זה, אל תגדירו לו רף ציפיות בלתי ניתן להשגה כי שלו גבוה יותר ואל תעמדו לו עם מדד הלחץ בפינה כי הוא לא מתרגש מזה בכלל ואפילו מעדיף את זה על פני השקט הבלתי נסבל. תקראו לו לנדסברג, סילבן לנדסברג.

איכשהו מיד כשפוגשים את הגארד, שרק הקיץ חתם במכבי תל אביב, מיד מפתחים אליו סימפטיה. הוא יהודי, ישראלי, ניו יורקי במקור, מצחיק מדבר מהר מאוד ובנוסף, גם סקרן. יש לו הרבה שאלות ודברים אותם הוא מנסה להבין ואת התשובה לכך הוא מנסה להשיג מהר כל כך שאנחנו כבר לא עוקבים.

בשתי העונות האחרונות שיחק לנדסברג במכבי חיפה, אך עוד לפני שחתם על החוזה היה מועמד למכבי ת"א, אבל המגעים עימו לא הבשילו לכדי חוזה, עכשיו, בראיון מיוחד לשנה החדשה, הוא מסביר: "היו לי מספר הצעות מקבוצות שאני מכיר עכשיו, אבל כאשר רק נחתתי כאן בישראל חשבתי שהכל אותו דבר למעשה. אז לא הבנתי כלום.

"הייתה את סיינה, שיכולתי להגיע אליה לפני שנתיים וגם כמה קבוצות אחרות בספרד. אני בכלל לא עצוב מזה, שלה תבינו לא נכון. לשחק בחיפה זו באמת חוויה טובה עבורי, הרגשתי שנותנים לי להתבגר כשחקן וכבן אדם שם ואני מרגיש שבשנתיים האלו באמת התבגרתי המון ואני עד היום אסיר תודה להזדמנות שחיפה נתנה לי".

העונה הוא מקווה לעשות את הפריצה הגדולה, כאשר יכנס למשבצת הישראלית במכבי ת"א. היהודי-אמריקני שגדל בניו יורק וכבר רגיל ללחצים מכל הפינות לא מתרגש מהמעבר למדים הצהובים ומבהיר כי הוא מגיע מוכן לאתגר: "ידעתי למה אני נכנס כאשר חתמתי, ידעתי שזה מועדון גדול ושהציפיות בו גדולות אז בקיץ הזה עבדתי מאוד קשה על הגוף שלי ועל המשחק שלי וניסיתי להשתפר בכל אספקט של המשחק. עכשיו הגעתי לפה ואני רוצה להמשיך לעבוד ולהשתפר אצל המאמן בלאט ושאר החבר'ה בהחלט עזרו לי פה הרבה".

סילבן לנדסברג במדים הצהובים. לא מתרגש מהלחץ (חגי ניזרי)

לפני כשבועיים נחת לנדסברג בישראל וערך את אימון הבכורה שלו בקבוצה. כעת, אחרי שכבר הסתגל במעט, הוא מרגיש הרבה יותר נינוח ומאושר: "יש שחקנים מוכשרים בקבוצה. כל יום אנחנו מגיעים לאימון ומתחרים ומשחקים ממש חזק ומנסים להפוך אחד את השני לטובים יותר. אני פשוט שמח שאני פה ואני אמשיך לעבוד כדי להגיע רחוק ככל שאני יכול".

עוד לפני שחתם במכבי היו פרסומים במהלך הקיץ האחרון כי הוא מנסה את מזלו ב-NBA במטרה לקבל חוזה מובטח ולעשות את המעבר לליגה הטובה בעולם, שלנצח תישאר כחלום עבורו. בסופו של דבר הוא לא השלים את המעבר, חתם במכבי ת"א  וויתר נכון לקיץ זה על המעבר לליגה של הגדולים באמת.

לנדסברג. רגיל לחיים בעיר הגדולה

עכשיו הוא מספר על השתלשלות העניינים האחרונה: "הקבוצה שהתאמנתי איתה בקיץ היתה מינסוטה והייתי שם עם ליאור אליהו. במשחקים הראשונים שלי שם לא קיבלתי אפילו דקה, פשוט ישבתי על הספסל ומחאתי כפיים כל הזמן אז החלטתי להחליף קבוצה לקראת הסוף. שיחקתי את שני המשחקים האחרונים שלי עם הניקס ואפילו שיחקתי די טוב ביחס להזדמנות שניתנה לי. בליגת הקיץ קיבלתי הזמנה לכמה מחנות אימונים, אבל בגלל החוזה שלי עם מכבי היה אסור לי ללכת אליהם אז פשוט התכוננתי לחזור הביתה ולבוא לפה. תמיד יהיה לי את החלום להגיע ל-NBA - זה אף פעם לא ימות".

אז נכון שהוא יהודי ובשנתיים האחרונות גם ישראלי, אבל טענות יש לו כמו לכולם, מה שגורם לנו להבין עוד יותר שאמנם כאן הוא לא נולד, אבל אפשר להרגיש שלכאן הוא כן שייך: "האנשים פה קצת יותר חצופים, הם אוהבים לחתוך בתורים, נהגים משוגעים וכל זה, איפה אתם משיגים את רישיון הנהיגה שלכם? אתם קונים אותו או שאתם באמת לומדים לנהוג? גם השירותים פה מוזרים. יש לכם שתי כפתורים להוריד את המים, למה צריך שניים כאלה? אני חייב לדבר עם השרברבים פה או משהו כי זה באמת מעצבן אותי, אני מנסה ללחוץ על שניהם בו זמנית אבל זה קשה".

הכפתורים בשירותים. הגדול זה מיכל מלא והקטן חצי, טוב סילבן?

לסיום הוא מעביר מסר ברור: "אני לא יכול לומר שאהיה אחד השחקנים הטובים ביותר במכבי, גם בטח לא אחד הגרועים, כל מה שאני יודע זה שאני לא דיוויד בלו וגם לא ג'ון שאייר, אני סילבן לנדסברג".