אני מאוד רוצה שמכבי אשדוד תניף את צלחת האליפות, מאוד רוצה. ויש לכך סיבה אחת ויחידה, מאיר טפירו. אין לי שום דבר נגד מכבי, אפילו להיפך, אבל לראות את אותה קבוצה זוכה פעם אחר פעם באליפות המדינה זה כבר משמעם.
אין מגיע בספורט, כמה הקלישאה הזו נשמעת וכמה היא כמעט אף פעם לא נכונה. בעניין של טפירו היא עוד יותר מוטעת ואולי אפילו קצת מעליבה. התואר הזה מגיע לטפירו יותר מלכל אחד אחד בכדורסל שלנו. אם לאחד מגדולי הכדורסלנים בארץ עוד אין את תואר האליפות, אז משהו איתנו לא בסדר.
בתקופה בה את הכדורסל שלנו מסמלים עסקנים, מאמנים ובעלי קבוצות שרבים על תפקידים כמו ראש האיגוד או ראש המנהלת, תוך ביזוי הענף כולו, בימים בהם נערכות מסיבות עיתונאים באמצע הרחוב וחילופי האשמות בנוגע למצב הכדורסל נשמעים מכל עבר, אין הרבה דברים שיכולים לגרום לי לשבת לראות משחק בליגה הלא ספורטיבית שלנו ואין הרבה אנשים שמסמלים עבורי כדורסל נטו. אחד מאותם אנשים מועטים שכן הוא טפירו, שהוביל את מכבי אשדוד לעונה מדהימה שממשיכה שנה נהדרת לעיר הדרומית.
 |
| טפירו וחבריו באשדוד, מי יתן והם יחגגו עם האוהדים גם אחרי הגמר (משה חרמון) |
|
| |
הרכז האדיר עם הזריקה המוזרה נמצא על פרקטי האולמות בארץ מאז שאני זוכר את עצמי, הוא פחות או יותר הישראלי הבכיר היחיד שלא לבש את חולצתה של מכבי ת"א ולמרות זאת הוא זה שהוביל את הנבחרת כמעט תמיד.
כנראה שטפירו לא יניף את צלחת האליפות וכנראה שאת הקריירה הנפלאה שלו הוא ואנחנו נזכור בעיקר בגלל המשחק ולא בגלל התארים, אבל לראות אותו מוביל את קבוצתו במשחק האחרון של העונה, שהוא רחוק 40 דקות מתואר האליפות יכול להיות שווה את הכל.
אם הוא וחבריו יצליחו לעשות את הסנסציה המדהימה הזו ובכל זאת לעמוד על הבמה בנוקיה כאלופי המדינה זה יהיה הדבר הכי טוב שקרה בכדורסל כבר הרבה זמן.
הכתוב הינו טור דעה