יעל ויבוא: ארד זכתה במדליית כסף בברצלונה

ספיישל: לכבוד יום העצמאות ה-64 של מדינת ישראל, האינטרנט חוזר אחורה לאירועים הספורטיבים הגדולים של המדינה. מה היינו כותבים לו ONE היה קיים אז? פרק 3: יעל ארד מדהימה את כולם ומסדרת מדליה היסטורית לישראל. וכך זה היה.

40 שנים של המתנה מאז הנציגות הישראלית הראשונה באולימפיאדת הלסינקי 1952 הסתיימו הערב (חמישי) בברצלונה. הג'ודוקא יעל ארד חוללה היסטוריה כשזכתה במדליית הכסף, המדליה האולימפית הראשונה של ישראל.

משקולת עצומה הייתה על כתפיה של ארד בת ה-25. מאז שזכתה בשנה שעברה במדליית הארד באליפות העולם ובמדליית הזהב בטורניר פריז השנה, היא סומנה יחד עם גולש הרוח, עמית ענבר, כפייבוריטית הישראלית למדליה. ומכיוון שהאחרון כשל בניסיון להגיע אל הפודיום, כל תשומת הלב הופנתה אל עבר מזרון הג'ודו בפלאו בלאו גראנה.

בניגוד ליריבותיה מספרד, צ'כוסלובקיה או גרמניה, מדינות עם מסורת אולימפית מפוארת, ארד נאלצה לנשוא עליה במשך כל יום הקרבות המתיש את עול הציפיות של מדינה שלמה המייחלת למדליה ראשונה, אך ארד הצליחה להתנתק מהכול ותוך הצגת ג'ודו נהדר הניחה את רגלה על נקודת הציון החשובה ביותר של הספורט הישראלי אי פעם.

"אני ממש מתחננת שאף אחד לא יבוא לדבר איתי בין קרב לקרב, במיוחד לא לפני שאני עולה לזירה, אני ממש מבקשת", פנתה ארד אל העיתונאים יום לפני התחרות והסבירה, "אני צריכה שקט נפשי, להיות עם עצמי". ואכן, ארד הצליחה למרות הרעש האדיר באולם המלא מפה לפה לשמור על שקט ואיזון נפשיים בדרך למדליה ההיסטורית.

"אני חושבת שהיום נקמנו את מותם של 11 ספורטאי מינכן אחרי 20 שנים, זה הרגע להיזכר בהם. זה מגיע למשפחות השכולות ולכל עם ישראל", הקדישה ארד את המדליה לכל אותם ספורטאים ומאמנים אשר באולימפיאדת מינכן נרצחו בידי מחבלים. 20 שנים מאוחר יותר, דמעות האושר שהופיעו בעיניהם של רבים מהמשלחת הישראלית החליפו את דמעות העצב שליוו את אותו טבח מצמרר.

ארד חוגגת. "נקמנו את מותם של 11 ספורטאי מינכן" (הוועד האולימפי)

מהניצחון על אלופת העולם ועד לשיפוט השנוי במחלוקת בגמר
ההגרלה הקשה במשקל עד 61 ק"ג זימנה ליעל ארד כבר בקרב הפתיחה את בגונה גומס המקומית שזכתה לעידוד קולני של 6,500 הצופים באולם. ארד נראתה בטירוף מהרגע הראשון ובזכות וואזרי שהשיגה לקראת הסיום הצליחה להשתיק את הקהל הספרדי ולהמשיך לרבע הגמר. "זה היה הקרב הטוב ביותר שהיה לי אי פעם", אמרה ארד.

ברבע הגמר פגשה ארד את מירוסלבה יאנושיקובה מצ'כולסובקיה, הפעם זה היה אפילו קל יותר מאשר בקרב הראשון וארד ניצחה עם וואזרי ויוקו, "ידענו כל הזמן שהקרב הראשון יהיה הקרב העיקרי", סיפרה ארד על ההתמודדות מול יאנושיקובה.

רגע השיא של המשלחת והקהל הישראלי במקום היה ללא ספק בחצי הגמר בו פגשה את אלופת העולם הגרמנייה, פרוקה אייקוף. הישראלים ביציע הניפו דגל ענק עליו היה כתוב "ישראל מחכה לזהב מארד" ובין השירים שנשמעו היה גם 'אל אל ישראל' הקלאסי ואפילו ג'ינג'ל הבחירות של המפד"ל (או או או עם ישראל חי).

ארד מצמידה את אייקוף לקרקע (הוועד האולימפי)

לאחר קרב צמוד, הגיע הרגע הגדול 1:39 דקות לסיום, יעל ארד זרקה את הגרמנייה שהגיבה בתרגיל המשך ולרגע היה נראה כאילו ארד היא זו שנפלה ושהניצחון הולך דווקא עם אייקוף, אך השופטים לא התבלבלו והעניקו בצדק את האיפון לארד שיזמה את ההתקפה והפילה ראשונה. אייקוף ההמומה זעמה על השופטים ואף הוציאה הודעה לעיתונות על-פיה הניצחון הוא שלה, אך שום מחאה גרמנית לא מנעה את הניצחון המוצדק של ארד ואת החגיגות הגדולות ביציעים.

ארד עצמה, שהבינה כי הבטיחה את הזכייה במדליה, קפצה משמחה, הניפה ידיים וחגגה עם היציע הישראלי. אורי אפק, ראש המשלחת צרח לכתבים ספרדיים: "אני בשמיים, ארבעים שנים חיכינו לזה".

בקרב הגמר פגשה ארד את קתרין פלורי הצרפתייה. אחרי שהשתיים לא הצליחו להשיג ניקוד במשך הזמן החוקי, הגיע השלב שבו השופטים מכריעים ומחליטים על המנצחת, ברוב של 1:2 זכתה הצרפתייה בניצחון. "הצרפתייה לא עשתה כלום, חוץ מלהחזיק לי את היד בחסדי השופטים וכמעט לקרוע לי אותה מהמקום. זו לא פעם ראשונה שהשופטת הזו מתנכלת לי, ההחלטה הסופית מרגיזה אותי פחות מניהול הקרב כולו", ניתחה ארד את הקרב והשיפוט הבעייתי.

ארד חוגגת היסטוריה על המזרן בברצלונה (הוועד האולימפי)

ארד, ספורטאית ענקית אשר הרגישה שהיא ראויה למדליית הזהב, לא יכלה שלא להביע את אכזבתה על ההפסד השנוי במחלוקת בגמר, אך מאידך בהחלט הייתה מאושרת וגאה על ההישג העצום וחסר התקדים שרשמה או כמו שתיארה במדויק את התחושה המוזרה, "בכיתי על הפודיום משתי סיבות - גם בגלל שהפסדתי את הזהב וגם מהתרגשות על המדליה הראשונה בהיסטוריה של ישראל".

גם רבין והרצוג שלחו ברכות
הזכייה ההיסטורית של ארד עוררה התרגשות גם אצל הבכירים במערכת השלטון הישראלית אשר מיהרו לברך את המדליסטית. "מדינת ישראל מודה לך, גאוותנו עלייך", כתב במברק ברכה, ראש הממשלה, יצחק רבין. נשיא המדינה, חיים הרצוג כתב לה, "הבאת כבוד לעמך ולארצך, כולנו גאים בך".

"היא עשתה משהו אדיר וברור שהיא גיבורה לאומית. היא שמה לעצמה מטרה שלפני שש שנים נראתה כמו חלום יפה. אין בית בישראל, בכל גיל שלא ראו את זה", אמר בגאווה אחיה של יעל, דרור ואימה, נורית הוסיפה, "עם ישראל היה צמא לספורטאי שמניף ידיים לתנועת ניצחון".

ארד עם ראש הממשלה יצחק רבין והמדליה

ספורטאי עבר בכירים התרגשו בעצמם מהפסגה אליה טיפסה ארד, אסתר רוט שסיימה שישית בריצת 100 מטרים באולימפיאדת מונטריאול 1976 אמרה, "כל דבר ראשון חשוב, כמו פריצת דרך. הבימה כולה לרשותה, הגיע הזמן שהמדינה תרד מאסתר רוט. זה מגיע לבחורה שעבדה שלא כמו מלכת יופי, שנולדת עם זה. לפי מה שאני מרגישה, אישה הייתה צריכה לעשות את זה. לנו יותר קל - יש לנו פחות מתחרות".

כדורסלן העבר, טל ברודי שבעצמו רשם הישגים חסרי תקדים עם מכבי תל-אביב התרגש מהזכייה של ארד: "זה הישג עצום עבור מדינה קטנה. ארד עשתה לספורט הנשי מה שעשתה מכבי לצעירים ב-1977, גם לפני המדליה היא הייתה גיבורה לאומית, ההישג שלה צריך להביא הרבה תקוות לכל ענפי הספורט האישיים".

גם בעולם מתלהבים מהמדליה הישראלית הראשונה
למרות שזכתה במדליית כסף, ארד זכתה לתשומת לב רבה יותר במסיבת העיתונאים מפלורי האלופה. העיתונאים הזרים הרבו לשאול את ארד שאלות על משפחתה, חייה האישיים והרקע שלה בג'ודו. "ארד מפורסמת בקרב חובבי הג'ודו ביפן", סיפר פרשן ג'ודו יפני ששהה בברצלונה.

ואי אפשר גם בלי הטעויות המביכות של התקשורת הזרה, סוכנות הידיעות "רויטרס" ציינה למשל כי ארד הייתה בת חמש כשהמדינה קמה.

אורן סמדג´ה. סיכוי קלוש למדליה (GettyImages)

מחר: אורן סמדג'ה המבטיח ינסה להפתיע
לאחר חגיגות המדליה של המשלחת הישראלית, כבר מחר יעלה על המזרון בפלאו בלאו גראנה, הג'ודוקא הצעיר והדי אלמוני, אורן סמדג'ה (22). סמדג'ה שזכה השנה במדליית הארד באליפות אירופה, איננו נחשב לאחד מהפייבוריטים הבולטים למדליה במשקל עד 71 ק"ג, אך הוא יקווה להפתיע ולהפוך את החגיגה הישראלית לכפולה ומכופלת. נאחל לו בהצלחה.

הפרק הראשון בסדרה: מכבי תל אביב זוכה בגביע אירופה ב-1977
הפרק השני: נבחרת ישראל מעפילה למונדיאל מקסיקו 1970