באתי, ראיתי, הרסתי

בעוד ימים, או שבועות או חודשים, אחרי שימכור בשעה טובה את הנכס שכמעט והרס, אפשר יהיה אולי לנסות ולהבין מה קרה לאלי טביב. כיצד הפך איש העסקים, שהגיע לפסגת חלומותיו ורכש מועדון פאר, לבדיחה העצובה והמטרידה של הכדורגל הישראלי.

האם טביב נפל כי הוא מנהל גרוע, אדם שחצן שלא הבין מהיכן הוא הגיע ובעיקר לאיפה הוא בא, או בגלל השמועות הבלתי מוכחות על קשר כזה או אחר למעשים בלתי חוקיים. האמת היא שכרגע ממש לא אכפת לי. בשבת עגומה שכזו, שבה החשק לכדורגל אוזל והולך, הידיעה הזו על הפרידה הקרובה מטביב היא נקודת אור באפילה הגדולה.

זה גם הרגע להחמיא לצד הלא אלים והלא מתלהם של המחאה שדחפה את טביב החוצה. הניסיון שלו לקשור את העזיבה לאלימות בכדורגל ולאלימות שהופנתה נגדו, איננו אמין.

אלי טביב. איבד את כולם (יניב גונן)

האלימות הייתה והינה מגונה אבל אם היה מדובר בקומץ קטן ואלים, טביב היה מקבל את הגיבוי ונשאר. הוא הולך הביתה כי הבין שאיבד את השחקנים ואת הקהל, את כולם. אתה יכול להיות איש עשיר עם הרבה כסף, אבל לא יכול להחזיק בקבוצה בכוח כשכולם נגדך.

אני קורא שטביב יבקש 12 מיליון שקלים מהקונה העתידי. זה כפול מכפי ששילם רק לפני שנה וזה מוגזם ואפילו מחוצף. טביב צריך לרדת בדרישות כדי שבלכתו יעשה חסד ולא יוכיח שוב שצדקו כל אלה שאמרו כי הוא איננו ראוי ואיננו מתאים. בכל זאת, אם ירצה להישאר או לחזור אי פעם למחוזות הכדורגל הישראלי, טביב צריך לקוות שמישהו עוד יאמין לו.

יעקב שחר עם שירצקי. הכדורגל צריך עוד יענקל´ה (עמית מצפה)

במילה האחת לקונה האלמוני והמיועד. אינני יודע מי אתה ומה הם מניעך. אני מקווה שאתה השילוב המושלם של אוהד הקבוצה, אדם בעל נכסים וגם מנהל מוכשר. במילים אחרות, אני מחכה לך, כמודל משופר של יענקל'ה שחר. כולנו מחכים. מחכים לשחר של יום חדש, למי שיבוא לא כדי להתעמת אלא כדי לנהל, לא כדי לתחמן אלא כדי לנצח. במעט שעוד נותר מהכדורגל הישראלי, הפועל תל אביב היא נכס שראוי לאבא טוב יותר מזה שהיה לו בשנה האחרונה.