רגע לפני חג הפסח, רגע לפני שנהיה כולנו מסובין ונספר ביציאת מצרים עד אור הבוקר (כי אין מחר אימון, איזה כיף), הנה מהדורה מיוחדת של ההגדה.
"והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותינו, והקדוש ברוך (הוא אבי לוזון) מצילנו מידם". אם תרצו אין זו הגדה, אלא סיפורה המופלא של משפחת לוזון, משפחת האצולה של הכדורגל הישראלי.
כנגד ארבעה בנים דיברה ליגת העל שלנו. חכם – איזי שרצקי (וגם יעקב שחר), רשע – אלי טביב, תם – עמוס, איציק ואבי ("אנחנו?! מה עשינו?! זה הם! כולם רשעים ורק אנחנו טהורים"). ושאינו יודע לשאול – מיץ' גולדהאר ("למה לא אמרתם לי שבשמונים מליון שקל משיגים רק מקום חמישי בליגה").
 |
| יעקב שחר ואיזי שירצקי. יש פה גם חכמים (עמית מצפה) |
|
| |
"שפוך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך" (בית"ר ירושלים, אצטדיון טדי, היציע המזרחי, הקומץ).
ואלו עשר המכות שנפלו עלינו ועל ראשו של הכדורגל הישראלי: השחקן הישראלי העצלן, המנהל הישראלי החובבן, בעל הבית שהשתגע (טביב-אגייאר-גאידמק-פרוספר אזגי ואפשר להמשיך עד קריאת שמע של שחרית), הסוכן שמוכר אותם לחו"ל ומחזיר אותם לארץ יקרים יותר וחלודים יותר, הקהל המפונק שמגיע רק בניצחונות, המתקנים העלובים, הליגה הבלגית שלוקחת מכאן את טובי בנינו, אבי לוזון, קינן-חכמון-משיח (מחק את המיותר על אף שכולם מיותרים), וכמובן הטור הזה של השונא ישראל הזה.
 |
| טביב ושוטר. בעל הבית השתגע? (דרור רוזנפלד) |
|
| |
אז מה השתנתה העונה הזו מכל העונות? שבכל העונות אנו מחלקים צלחת לגדולים ולעשירים מחיפה ומתל אביב ומירושלים, ובעונה הזו לקטנים ולעניים מקרית שמונה. כי גם אם יצאנו ממצרים וחצינו את ים סוף וטיבע אלוהים את כל המתנגדים לנו בקדם היורו ובקדם המונדיאל ואת צרינו בתוכו והביאנו לארץ המובטחת – כדורגל טוב ורציני ומצליח כמו של הגויים הוא עוד לא הצליח לסדר לנו כאן.
אולי בשנה הבאה בירושלים הבנויה או בברזיל 2014. חג שמח וכשר.