התקווה הלאומית

כאשר משחק כדורגל מסתיים בתוצאת תיקו אפס, יש אשמים ויש מצטיינים. את התקפת בית"ר אין להאשים, שכן להפנות טענות כלפי דבר שאינו קיים – אין לכך משמעות. שחקני התקפת מכבי היו חייבים לסיים אחת מבין שלל ההזדמנויות שלהם מול השער עם כדור ברשת, אך לצד חוסר דיוק משווע, הצטיין גם אדם אחד על כר הדשא, כזה שתהיה לו משמעות רבה לבית"ר ירושלים, לכדורגל הישראלי, ואולי, גם למכבי תל-אביב.

אריאל הרוש הוא ללא ספק שוער הליגה הישראלי הטוב ביותר כיום בליגת העל. האיש הראשון שישמח על כך הוא אלי כהן. הקלישאה אומרת שקבוצת תחתית, דוגמת בית"ר, חייבת קודם כל שוער יציב. אם למול התקפת מכבי תל-אביב, שכוללת כמה סקוררים מחוננים כמו ברק יצחקי ואלירן עטר הצליח הרוש להתמודד, הרי שמול שאר התקפות הליגה המשימה, על הנייר, צפויה להיות פשוטה יותר. לא הייתי שם את כל כספי על כך, אבל אם היה עליי להמר, הייתי אומר שבית"ר ירושלים תשרוד בליגת העל ותהיה חייבת זאת לשוער שלה.

האיש השני שיכולתו של הרוש צריכה להבהב לנגד עיניו הוא ארווין קומאן, או כל מנהל ספורטיבי הולנדי/גרמני אחר שיתפוס את המושכות במכבי תל-אביב. שוער זר בעונה הבאה יהיה בזבוז של עמדה במכסת הזרים, ברק לוי הצעיר (מאוד) צריך להישלח לעונת התחשלות במועדון אחר, וגיא חיימוב... אוהדי מכבי צריכים להודות לו על ההצלה הגדולה במחצית הראשונה, אבל כדי לרוץ בצמרת בשנים הבאות, יצטרכו הצהובים שוער שמשרה יותר ביטחון על החלק האחורי. אריאל הרוש, בטח ובטח במצבה הכלכלי של בית"ר שיאפשר רכישה שלו במחיר סביר, הוא ההבטחה הגדולה של הכדורגל הישראלי בין הקורות, ואם במכבי מדברים על הצערה תוך הסתכלות על העתיד – הרוש הוא האיש המתאים לשער.

הרוש וחיימוב. מכבי תעשה בחוכמה אם תחתים את השוער הבית"רי (יוסי ציפקיס)

ואפרופו תקוות, לא נסיים בלי להודות לסאונדמן של הערוץ הראשון, שניסה להזהיר אותנו מהערב המשמים העתיד לבוא. כאשר השאיר איש הסאונד את דני נוימן "פתוח" במהלך שירת ההמנון, גם "התקווה" היחידה שהיתה לנו לפני המשחק בין שני המועדונים המאכזבים התנפצה לנו בפנים. או, ליתר דיוק, באוזניים.

הכתוב הינו טור דעה