הקפיצו את הפיוז

יום שישי הגיע לטובה ואיתו סוף השבוע באופן רשמי. רגע לפני שאנחנו מתפנים לחידושי המאבקים בליגת העל, הקלאסיקו "המרגש" של הכדורסל בין מכבי תל אביב להפועל ירושלים והקרב המרתק בין צ'לסי לליברפול בפרמייר ליג, זה גם הזמן לסכם את ששת הימים האחרונים שעברו עלינו, חלקם לטובה וחלקם פחות.

הפעם נציג בפניכם שלושה נושאים שהפריעו לנו להעביר את השבוע בצורה נעימה. מהסיקור הבלתי פוסק והדי מטריד של כריסטיאנו רונאלדו מול ליונל מסי, דרך האשמת הכישלונות של הנבחרות שלנו במצבים הנייחים ועד פסטיבל שלושת המשחקים של מכבי תל אביב בארבעה ימים.

די כבר עם מסי נגד רונאלדו/בעז גורן
ההתעסקות הזו ב'מי טוב יותר?', 'מי מנפק סטטיסטיקה מרשימה יותר? וכו' נמאסה. היטיב לתאר את זה חריסטו סטויצ'קוב בביקורו בארץ לאחרונה כשנשאל מי מהם טוב יותר. “זה חוסר כבוד להשוות ביניהם או בינם לבין שחקני עבר". 

אני מסכים. זה באמת מגעיל ולא שם הישגים או כשלונות בפרופורציה נכונה. להגיד שמסי ורונאלדו לא טובים בנבחרת ומה זה אומר עליהם? זה פשוט טיפשי ולא מעניין. להגיד על שני הענקים האלו ש'הם לא מנהיגים' זה לא להבין איך המשחק הזה בנוי.
 

רונאלדו מול מסי. נמאסתם (רויטרס)

הנבירה הזו במסי ורונאלדו ובניסיון למצוא כותרת וסיבה אחת פשוטה להצלחה או אי הצלחה של נבחרת, כאילו מדובר בטניס ולא במשחק כדורגל, אחד הקבוצתיים שבענפי הספורט, עושה רק עוול לכולם.

נבחרת המצבים הנייחים/נבו זעירא
כמה פעמים שמעתי את המשפט: "ושוב הנבחרת סובלת ממחלת המצבים הנייחים" ? יותר מדי. הרבה יותר מדי. למה?

כי זה כמו להגיד בסוף משחק כדורסל: "שוב הנבחרת הפסידה כי ספגה נקודות ממהלכים קבוצתיים וזריקות חופשיות". מה לעשות, מדובר בחלק מהמשחק. בדיוק כמו שהנבחרות והקבוצות הישראליות סופגות ממצבים נייחים, כך הן גם כובשות. כי זה פשוט חלק מהמשחק ואף יותר מזה. זה חלק עיקרי מאוד במשחק הכדורגל, חלק עליו ההתקפות עובדות באימונים. שום דבר לא מקרי. קרן או מצב נייח אלכסונית לשער במרחק סביר הן סיטואציות שכל מאמן מתפלל אליהן במהלך משחק. אחוז גבוה מאוד מהשערים כיום מובקע כתוצאה מהמצבים האלה ואחת הסיבות היא השיפור בבעיטה של שחקני ההתקפה. הדיוק, העוצמה והאתלטיות של הנוגחים, הפכה את המצבים הנייחים לאיום הגדול ביותר על ההגנות והשוערים.

אם ברחבי אירופה לא מצאו תשובה להגבהות ולבעיטות של בקהאם או רונאלדו, לא צריך לשבור את הכלים אם גם פה ממשיכים לספוג מהמצבים האלה. סלים טועמה הפך את המצבים האלה לאומנות ולנשק העיקרי שלו בדיוק כשם שדייויד בלו עושה זאת עם יכולת הקליעה שלו מבחוץ. זו לא בעיה של ההגנה אלא מעלה גדולה של ההתקפה.

שחקני נבחרת הנוער. בסוף הם עלו לשלב העילית (יניב גונן)

אני מקווה שנלמד להבחין בין עיקר לטפל ושנבין סוף סוף שמעבר לבעיטה כזו או אחרת, כדורגל משחקים 90 דקות, וקורים בהן עוד דברים, אלמנטים נוספים. לא הכל כותרת של הרגע האחרון.

72/רז אמיר
ביום ראשון החלו לצוץ להן הידיעות על סדר המשחקים של מכבי תל אביב החל מיום חמישי ועד ליום ראשון בערב. שלושה משחקים, ארבעה ימים. השם ישמור, הקבוצה של המדינה בדרך ל-72 שעות שאותן לא חוותה מעולם.

ליבי יוצא לאנשי מכבי תל אביב, שבידיעה ברורה נכנסו העונה לליגה האדריאטית, תוך הבנה מוחלטת שהם הולכים להיתקל במצבים לא נוחים, עם עונה עמוסה יותר מעונת NBA. מסכנים. אני מניח שגם התגמול הכספי לו זכו + אירוח פיינל-פור הליגה הלא מובנת בה הם לוקחים חלק, הפריע להם מאוד גם כן.

שרלרואה הבלגית המאיימת כבר הפסידה בהיכל נוקיה, הבאה בתור לעמוד מול הסגל העמוס של דייויד בלאט היא אולימפיה לובליאנה ואחריה, ביום ראשון, הפועל ירושלים תגיע להיכל הכי ביתי באירופה.

בלאט עם הנדריקס. ידע מראש לאן הוא נכנס (יוסי ציפקיס)