לא על טדי לבדו

כמה זמן חיכו, ייחלו ופיללו בבית"ר ירושלים ליום בו הצהובים/שחורים יצאו מהמנהרה לכר הדשא המוכר של אצטדיון טדי החדש והמשופץ לקול תשואותיו של הקהל הירושלמי, שימלא בהמוניו את היציעים.

”התגעגנו לטדי", “חיכינו לטדי", “זו רק ההקדמה לפני שאנחנו חוזרים לטדי", היו רק חלק מהביטויים שנאמרו מפיהם של אנשי בית"ר בשבוע האחרון לקראת המשחק שיערך ב-21 בנובמבר, בו תארח הקבוצה את מכבי חיפה במסגרת המשחק המרכזי של המחזור ה-12.

שמו של האצטדיון הביתי לא הוזכר רק השבוע. מתחילת העונה, לאחר הפסדיה (הלא מעטים) של הקבוצה מהבירה הרגיע המאמן יובל נעים את האוהדים המתוסכלים בהבטחה אישית שהקבוצה לא תרד ליגה והצהיר פעם אחר פעם: “חכו שנשחק בטדי". כאילו שטדי ישנה ביעף את היכולת והרמה של השחקנים ופתאום תחזור לליגה האימפריה בצהוב שחור.

יובל נעים. "חכו שנשחק בטדי" (יוסי ציפקיס)

שלא תבינו לא נכון. אין ספק שהחזרה לטדי תתרום לבית"ר ותשפיע לחיוב, והרבה, מבחינות רבות. כמות האוהדים הירושלמים תגדל פי כמה וכמה, השחקנים יעלו למגרש עם כוחות מחודשים, הרבה יותר ביטחון, רעב, מוטיבציה וניצוץ בעיניים, שחלילה לא יפשלו במגרש - המקדש הביתי שלהם. ושלא נשכח שטדי גם יוצר כח התרעה ואין קבוצה שאוהבת להגיע למשחק חוץ בטדי.

למרות כל זאת, אסור לחניכיו של יובל נעים לשבת על זרי הדפנה, כי לא החזרה לטדי היא שתביא להם את הישועה. הקהל הירושלמי ידוע לכל. שניים-שלושה משחקים מאכזבים והרבה כסאות ריקים יבצבצו ביציעים, וטדי כבר לא יספק את היתרון הביתי.

אוהדי בית"ר בטירוף בטדי. 2-3 הפסדים, והם יצביעו ברגליים (יוסי ציפקיס)

הליגה עוד ארוכה וימים קשים עוד צפויים לבית"ר. לכן, הצהובים/שחורים חייבים לקחת את החזרה לטדי בפרופוציות. אם בית"ר רוצה לשרוד היא חייבת להמשיך לשחק כמו ששיחקה מול מכבי ת"א - עם הרבה נשמה ומחויבות ומעל הכל, עם המון לחימה. בכל משחק, בכל דקה ובכל רגע ל"התאבד" על כל כדור.

קובי מויאל עושה את זה נהדר בכל משחק, גם כשהוא פצוע, אז למה שלא עשרת האחרים שעל המגרש גם? רק ככה יוכלו להיות ימים ורודים בעתידה של הקבוצה מהבירה, שחייבת להתרכז במה שקורה על הדשא ולא להסתכל לעבר היציעים.

קובי מויאל מחלץ מדור מיכה. הגלדיאטור של בית"ר (יוסי ציפקיס)

הכתוב הינו טור דעה