שז-רוע: המתיחה הקוסמטית שרק פוגעת לנו בליגה

מכבי תל אביב נאלצה לארח את בית"ר ירושלים ביום שני מחוץ לבלומפילד ונדדה לאצטדיון רמת גן. במחזור הבא ייצטרפו אל הצהובים גם בני יהודה והפועל תל אביב שיארחו במגרשים חלופיים את משחקי הבית שלהן.

אלא של"עונש הרדיוס" הזה לא אחראים אוהדים שהתפרעו ביציע ולא נזקקה לשם כך התערבות מצד בית הדין של ההתאחדות. לאובדן הספורטיביות הזמני הזה יש אשם אחד – שזרוע החורף.

כולנו התרגלנו כבר מדי שנה לשמוע עליו, וכולנו מקבלים בהכנעה את מעבר הקבוצות למגרש אחר למשך מחזור או שניים, לרוב, מבלי שנדע מה באמת עומד מאחורי המונח הזה, שזרוע.

מעטים יודעים מה פירוש המושג, איך זה עובד או מה בעצם תכליתו. כי בינינו, מי מכם שמע אי פעם על שזרועים בליגות באירופה, או על מצב שבו שברצלונה תשחק מחוץ לקאמפ נואו כי הוא עובר שזרוע? והאם יכול להיות שמדובר בעוד המצאה כחול-לבן?

נתחיל עם הסברים בסיסיים: שזרוע הוא תהליך שבו מחליפים את דשא הקיץ בזן דשא אחר שנקרא דשא חורף. הגננים "מגלחים" את כר הדשא הקיים ועליו שותלים את הזרעים החדשים שנובטים לאחר כשבועיים ומספקים מראה ירוק ורענן. הדשא החדש עמיד בפני האקלים הקר, בניגוד לדשא הקיץ שמתאים לחודשים החמים בארץ.

על פניו, נשמע הגיוני, אבל כשנכנסים לעובי הקורה מגלים שזה לא כ"כ פשוט כמו שזה נשמע. מסתבר שמאחורי הסברי הגננות המשכנעים נמצאת אמת אחרת ומעט מרגיזה שאם מפשטים אותה ניתן להבין שמדובר בהליך שאפשר להימנע ממנו, או לפחות מההשלכות הנלוות אליו.

"הדשא הקיים מצהיב בחורף וזה לא נראה טוב בטלוויזיה", מסביר איתן שור, מנהל אצטדיון בלומפילד, המגרש שהכי הרבה קבוצות נפגעות בזמן שהוא עובר שזרוע. כלומר, קבוצות מאבדות את מבצרן הביתי לטובת הקוסמטיקה החיצונית.

נדמה שלאורך השנים, מאז החלו לקיים את תהליך השזרוע בישראל אי שם בשנות ה-80, השזרוע עבר מדור לדור כתורה שאין לערער עליה מבלי שאף אחד יעצור וישאל האם זה הכרחי. “אני איש המשק של בית"ר קרוב ל-20 שנה", אומר מאיר הרוש. “אבל אף פעם לא הסבירו לי למה עושים את זה ולמה דווקא בישראל".

משזרעים את בלומפילד. עבודה בעיניים

צריך לזכור שמדובר בהליך שלוקח קרוב לשלושה שבועות ומלבד הערך הספורטיבי שנפגע, עולה גם הרבה מאוד כסף. “כ-100 אלף שקל למגרש, כשיש לחזור על התהליך פעמיים בשנה – בחורף ובקיץ", מסביר מנהל אצטדיון ר"ג משה עגייב.

גם אם מוכנים לספוג את העלות הכלכלית ורוצים לשמר את המראה הירוק והמוכר, נדמה שאפשר להימנע מפגיעה בקבוצות. כך למשל, באצטדיון קרית אליעזר אמנם מתקיים שזרוע, אך הקבוצות אינן נשלחות אל מחוץ לביתן. זה אמנם מקצר את זמן ההחלמה של הדשא ויגרום לכך שאם תשימו לב היטב – במחזור הבא כנראה שהדשא במגרש החיפאי לא יראה כל כך יפה, אבל לפחות יישמר הערך הספורטיבי.

מאיר הרוש על הדשא בבית וגן. 20 שנה במקצוע ולא מבין מדוע השזרוע (גיא בן זיו)

כך או כך, נדמה שישנם מספר פתרונות שיכולים לצמצם את השלכות תהליך השזרוע אבל כוחו של ההרגל חזק מהן. בינתיים הקבוצות והאוהדים הם אלו שמשלמים את המחיר כדי כדי שהדשא שלהן יהיה ירוק יותר....