אני אשם במצב הנבחרת? בושה

אני שומע יותר מדי ביקורות חריפות נגדי בתקופה האחרונה על כך שלא לקחתי חלק במשחקי נבחרת ישראל באליפות אירופה והאמת: נמאס לי. אני רוצה להבהיר משהו לכל אלו שמדברים נגדי: אני משחק בנבחרות ישראל מגיל 14 - שתי אליפויות קדטים, שלוש אליפויות אירופה לנוער ואליפות עתודה אחת. לא היה קיץ שחשבתי לרגע לוותר ולא להגיע לתרום את חלקי בשביל הנבחרת.

שיחקתי פצוע, עם זריקות מאוד לא נעימות, כדורים שיכשירו אותי ועוד והכל כדי לעמוד לשורות הנבחרת, גם אחרי העונות הכי מתישות שעברתי בקבוצות בהן שיחקתי.

מהרגע שנפצעתי באימון הנבחרת, עברתי טיפולים יומיומיים בברך שלי כדי שאוכל לחזור לסגל ולשחק כדורסל במהירות האפשרית. מומחי בירכיים ממליצים על מנוחה של שישה שבועות בסוג פציעה שכזה. מיום הפציעה למשחק הראשון באליפות היו בדיוק שלושה שבועות. עשיתי מעל שלושה מבחני כוח לברך במהלך התקופה הזו והכל למען הדגל.

לא הצלחתי למצוא בכל הארץ מאמן כושר אחד או רופא אחד שנתן לי אישור לשחק עם המצב של הברך שלי. איך אוכל לתרום לנבחרת אם אני לא יכול לרוץ או לקפוץ?

מקל, אליהו וקטש. מאז ומתמיד, שיחקתי בנבחרות ישראל (שי לוי)

האם להעמיד פני שקרן וטיפש, לנסות לשקר את כולם ולהגיד שהכל בסדר? לקחת את הסיכון שאני אקרע את רצועות הברכיים שלי למרות שאני לא יכול לרוץ? לרוץ!!לשחק ב-60 אחוז יכולת? מישהו חשב על זה שאני ספורטאי מקצוען שצריך לדאוג לגוף שלו, לעשות טיפולים ולהחלים מפציעה לא קלה?

עם כל הכבוד, איגוד הכדורסל צריך לדאוג לשחקן נבחרת שנפצע באימון וללוות אותו לבית חולים כדי שיעבור בדיקת MRI ולא להגיד לו, ואני מצטט את רופא הנבחרת: "טוב הנה ההפנייה שלך. לאשתי זה לקח שבועיים, אני מקווה שייתנו לך לעשות לפני, תודיע לי מה אומרים לך". ככה דואגים לשחקן?!

מה, אין לנו את מי להאשים? אני לא מבין למה האנשים שכותבים עליי מטעים אחרים. לפחות שהיו מספיק גברים כדי להגיד לי מה שהם חושבים, אז אולי הייתי מתייחס אליהם בכבוד.

אם לא הייתי רוצה להגיע לנבחרת, הייתי אומר את זה. אם לא היה איכפת לי, לא הייתי מגיע. כולם יודעים כמה הנבחרת חשובה וכמה רציתי לשחק, אחרת לא הייתי מתחיל באימונים אישיים חודשיים וחצי לפני האימון הראשון. פשוט לא הייתי מגיע.

שי שני. אין יותר את מי להאשים? (משה חרמון)

למה אותם אנשים מעמידים את אהבתי לנבחרת והתרומה שלי במשך השנים בספק? זה כבר גובל בחוצפה. הם צריכים להתבייש בעצמם.

ושאלה קטנה לסיום - שאלה ששאלתי את כל מאמני הנבחרת בנוסף ל"רופא" שלנו - אם לבן שלכם היתה פציעה כזאת, הייתם נותנים לו לעלות למגרש? בוא נגיד שהתשובה הייתה חד משמעית. לא!

הציבור בבית והתקשורת תמיד היו הוגנים כלפי ואני שמח ומאמין שגם היום הם מבינים לליבי.