קצת לפני פתיחת העונה, אפשר לקבוע שהנהירה הישראלית לליגה הבלגית המשיכה. הכרטיס מליגת העל לליגת ג'ופילר עדיין חד-כיווני והוכח כבר שלא צריך להצטיין בישראל כדי להגיע לקבוצה בחו"ל.
לירוי צעירי וליאור רפאלוב אמנם ירוויחו יותר בארץ השוקולד, אבל בכלל לא בטוח שיבצעו קפיצת מדרגה מקצועית. גם את הטענה שבלגיה היא מקפצה לליגה בכירה יותר קל להפריך.
 |
| רפאלוב. ברוז' היא לא בהכרח מקפצה מקצועית (demorgen.be) |
|
| |
גם אם רפאלוב יצטיין במדי קלאב ברוז', ויש לו את כל הכלים לעשות זאת, אין לו שום הבטחה כי יגיע משם לליגה הספרדית, האנגלית, האיטלקית, הגרמנית או אפילו לשכנים מהולנד.
גם לירוי צעירי החליט לארוז מזוודות ולהחליף את הכתום של בני יהודה באדום-צהוב של מכלן. לגיטימי ששחקן כמו צעירי ירצה להתנסות בניחוחות שמעבר לים. למרות זאת, ספק אם יוכל להתבטא במכלן ולא ידוע כמה המעבר יוסיף לקריירה שלו.
אפשר לקחת כדוגמא את אליניב ברדה, שנמצא בגנק בעונות האחרונות ונחשב לאחד הכוכבים שלה. בעונה האחרונה הוא אפילו זכה באליפות ונחשב לאחת המניות הבטוחות בליגה הבלגית. ולמרות זאת, האם זה נחשב כהתקדמות? גנק כאלופה לא נמצאת אוטומטית בשלב הבתים של ליגת האלופות בדיוק כמו הישראליות ותוכל לפגוש במוקדמות את מכבי חיפה.
 |
| ברדה. כוכב בבלגיה עדיף על כוכב בישראל? |
|
| |
לדעתי, אם שחקנים מישראל רוצים לנסות את מזלם בגולה, הם צריכים להתעקש לעבור לליגה טובה יותר מהבלגית, כמו שעדן בן בסט עשה עם המעבר לברסט הצרפתית. אם אין הצעה מהליגות הבכירות, עדיף להישאר בישראל, למרות שכאן נכנס השיקול הכספי והשחקן מוצא את עצמו במהרה בשיעורי פלמית למתחילים.
הכתוב הינו טור דעה