היום לפנות בוקר המריאה נבחרת כדורסל הנשים של ישראל לפולין להתמודדות באליפות אירופה, כאשר עננה גדולה בלתי פתורה מרחפת מעל ראשה - בעיית הלבוש של הגארדית הצעירה נעמה שפיר.
הפרשה החמה שמלווה אותנו כבר כשבועיים יצרה סערה של ממש. מי לא הביע את תמיכתו בשחקנית המוכשרת וניסה לשנות את רוע הגזרה של פיב"א אירופה? המאמן אלי רבי, יו"ר האיגוד שי שני, רבני ארצנו ושרת הספורט, לימור לבנת - כולם התגייסו לטובתה של שפיר. אפילו ידידנו האמריקאים מעבר לים נרתמו למאבק.
ואני שואלת, איפה חברותיה של נעמה לנבחרת? אחד מהפתרונות שהוצעו היה כי כל שחקניות הנבחרת תלבשנה גם הן חולצות מתחת למדים על מנת ליצור אחדות בלבוש, אולם פתרון זה הפך לאופציה הפחות מועדפת, לאחר שהבנות הביעו את חששן כי הדבר יגביל אותן במשחק. ועכשיו אני שואלת, למה בנות? איפה האחווה, הסולידריות וההזדהות עם חברתכן? למה ננטשה הסיסמא המוכרת: “אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד', או למען הדיוק "אחת בשביל כולן וכולן בשביל אחת". אתן הראשונות שצריכות לזעוק את זעקת חברתכן.
 |
| נעמה שפיר ושי דורון. איפה האחווה? (יוסי ציפקיס) |
|
| |
שלא תבינו לא נכון. כעסי הגדול כלל לא מופנה לשחקניות, אלא נגד החלטתה של פיב"א אירופה לדחות את בקשתה של שפיר לשחק בכתפיים מכוסות, בקשה שנובעת מטעמי דת וצניעות ולא פוגעת במאומה במשחק או בערכיו. מעבר לכך, אני חושבת ש"הפתרון הקבוצתי" איננו הפתרון האולטימטיבי לבעיה, ולמעשה הוא איננו הפתרון בכלל. על הבכירים בפיב"א למצוא פתרון קונקרטי, יחידני ולטווח ארוך שיאפשר לשחקנית יהודייה למלא את עבודתה ולשחק כדורסל מבלי שתעבור על חוקי הדת שהם נר לרגליה.
עד אז, ונראה כי עוד הרבה מים יעברו בנהר, אני מצפה שקול המחאה על ההחלטה יגיע גם מהגורם הקרוב ביותר לשפיר – חברותיה לנבחרת. אני אשמח לראות את הבנות עולות על הפרקט עם חולצות מתחת למדיהן כאות הזדהות עם חברתן למרות שאין לדעת איך יגיב המשקיף לכך ואם הדבר יאושר. כבר לפני שנתיים ראינו את שחקניות נבחרת העתודה עושות את אותו הצעד באליפות אירופה לנבחרות עתודה במקדוניה, אז למה שלא נראה את הצעד היפהפה הזה גם עכשיו? שוב, אין זה הפתרון, אבל זה בהחלט מהלך שמראה על הרבה אומץ ומעיד על נבחרת מנצחת.
הכתוב הינו טור דעה