החלום וסוכנו

"בן בסט חתם בברסט הצרפתית ל-3 שנים", "חמד סיכם את תנאיו בריינג'רס", "שכטר וורמוט יחדיו בקייזרסלאוטרן", "מליקסון הביא לויסלה אליפות", "קסאנו? זהבי טוב ממנו", אלה רק הציטוטים הנבחרים מפתיחתה של עונת המלפפונים. אני לוקח את מכונת הזמן שלי, מריץ שנתיים-שלוש אחורה ולא מאמין.

מדובר באותם שחקנים? האם אלה אותם חמד, בן בסט מליקסון ושאר מלפפונים או שמא אלה רק שמותיהם שדומים? אלה אותם שחקנים ששיחקו ברמה"ש, אחי נצרת, הפועל חיפה, חיממו ספסל בבלגיה או כלל לא שיחקו העונה?

אני משפשף את עיני אך הדמויות לא משתנות, מדובר באותם כוכבים מתחתית הליגה הישראלית המגודפת והמושמצת שנמכרים כמו לחמניות חמות וטריות בשוק האירופי.

ערן זהבי. מי היה מאמין שיהפוך לרכש החם של פאלרמו? (יוסי ציפקיס)

אני מסתכל סביב ולא מבין. הייתכן שהשחקנים עליהם אנחנו יורדים כל העונה ומספקים לנו חומר לבדיחות והוצאת תסכול בכל הקשור לכדורגל שלנו, מגיעים לשערי נתב"ג והופכים לסינדרלות?

השאלה הזו מטרידה אותי כבר הרבה זמן וכמי שלא נוטה להסתכל השמיימה ולחפש את התשובה שם, נותר לי לחשוב על שתי אופציות: או שבמדינתנו פשוט לא מדברים את אותה השפה ומה ששכחו באירופה, אצלנו טרם למדו או שמישהו פה פשוט יודע למכור.

במדינת היהודים יודעים למכור??? 

אנחנו, שלא מצליחים בהסברה המלחמתית מול אותם אירופאים מצליחים למכור להם שחקנים יד שניה ושלישית? כן!

כנראה שכשמדובר במזומנים, אנחנו מפתחים חושים של כלבי גישוש. הכוונה כמובן לסוכנים הממולחים שלנו. הם הכוכבים האמיתיים של עונת המלפפונים 2011. שחקנים שמספקים בישראל חצי עונה טובה על הדשא וחצי עונה טובה אצל הסוכן, יכולים לישון בשקט.

כיאל ודודו דהאן. הסוכן הוא חלק בלתי נפרד מהצלחת השחקן

כ-20 לגיונרים ישראלים, בהנחה שחלקם ישובו ארצה ולרשימה יצטרפו אחרים, מסתובבים היום באירופה. נתון מדהים בהתחשב בכך שאנו טוענים כי רמת הכדורגל שלנו הולכת ויורדת. הסוכנים הישראלים פשוט עושים יש מאין.

ג'ון קולמה שלא הספיק למכבי חיפה, פתאום נוחת בליגה הצרפתית, תומר חמד שבינואר עוד חשב לשחק בקבוצה קטנה בארץ רק כדי לקבל כמה דקות הולך לאחת הקבוצות המפוארות באירופה ומליקסון ששיחק בסך הכל בבירת הנגב, מוביל קבוצה שפירקה את אלופת ישראל רק לפני חמש שנים לאליפות פולין.

זהבי ש"מכר בורקסים" ברמה"ש לפני שנתיים בסך הכל, מועדף על פני קסאנו ו-ורמוט בעונתו הגרועה בקריירה אולי, נוחת בליגה הגרמנית. לא הזכרתי כמובן את אלמוג כהן שמהקישור של מכבי נתניה הפך לבורג משמעותי בקבוצה שסיימה במקום ה-7 באחת הליגות הטובות והקשות באירופה.

מסיללה מול מולר. אולי גם הוא צריך סוכן ישראלי? (עמית מצפה)

לעומתם, ניקח את פיטר מסיללה שנמצא רמה אחת מעל הליגה ולא מצליח למצוא קבוצה כזו, או את אניימה שרק אחרי שמצא לעצמו את פיני זהבי הצליח להתברג בליל למרות שעל המעבר שלו מדברים פה מ-48'. השניים האלה רק מעצימים את התהייה.

כנראה שאת הפער הזה, בין מה שאנחנו חושבים על עצמנו ועל הכדורגל שלנו, ובין מה שחושבים עליו באירופה, ניתן להסביר רק בסוכנים. השחקן הישראלי צריך להבין: חלום יש, עכשיו רק צריך סוכן שיגשים אותו.

הסוכנים האלה עושים טוב לכדורגלן הישראלי אך השאלה כמה זה פוגע בקבוצות הישראליות שכל עונה כזו צריכות לנסות ולהשאיר בכוח את כוכביהן לפני שבורחים לבלגיה ומעדיפים את הקור של אירופה והחום של הדולרים על פני קצת "גאווה ישראלית".

הכתוב הינו טור דעה