זאבי: חשבתי אם אי פעם אצליח לזכות שוב בזהב

הג'ודוקא אריק זאבי נחת היום (שני) בנמל התעופה בן גוריון, לאחר שזכה במדליית הזהב בטורניר הגראנד סלאם במוסקבה. כאשר יצא מן הטרמינל, זכה אריק זאבי לקבלת פנים ששמורה למלכים והנוכחים במקום מחאו כפיים לאלוף הטרי. זאבי מנגד, לא היה יכול להסתיר את ההתרגשות.

הג'ודוקא זכה בטורניר היוקרתי לאחר שגבר בחמישה קרבות על כל מתחריו והוכיח למבקרים שהוא עדיין כאן ובדרך סתם המון פיות. בטורניר עצמו, שנחשב לאחד היוקרתיים בסבב, נרשמה גם תקרית לא נעימה כאשר בשלב רבע הגמר התמודד זאבי מול הג'ודוקא המצרי מוחמד דרוויש, שהתחמק מהקידה המסורתית בתחילת הקרב והמשיך באי לחיצת ידו של הישראלי בסיום. זה לא הפריע לזאבי לקטוף את מדליית הזהב.

זאבי התייחס להישג הגדול עם נחיתתו: "לא זכיתי במדליית זהב מאז ורשה 2009. התגעגעתי, כי זו השנה האחרונה בקריירה שלי וחלפו מחשבות בראשי אם אי פעם אוכל לשוב ולזכות בזהב. אני שמח שעשיתי את זה ועוד בתחרות גדולה כמו זו, לא במשחקי הפועל, אלא בתחרות גראנד סלאם".

הג'ודוקא דיבר גם על כושרו הנוכחי: "ניצחתי יריבים מהעשיריה הראשונה בעולם וזה מסמל לי שאני יכול לזכות במדליה בתחרויות גדולות. אמרתי מאז בייג'ין שאישאר כל עוד ארגיש שאני יכול לחזור עם מדליה מתחרויות גדולות. היו מבקרים רבים שפתחו פה בכל פעם שהיתה הזדמנות, אני מאמין שההישג הזה נעץ את המסמר האחרון מבחינתי בהשתקת הביקורות".

כשנשאל אם המקום הראשון במוסקבה מגביר את התקוות למדליה אולימפית נוספת שלו בשנה הבאה, הוא השיב: "יש עוד שנה עד אז. יש ברזילאי שלקח לפני שנה את התחרות במוסקבה ומאז לא זכה באף מדליה באף תחרות. ההישג הזה יעשה אותי מועמד, אבל ג'ודו הוא ענף אכזרי. יש 15 מועמדים וגם את אלה שבאים מאחור. זה שאני בסביבה זה טוב. עכשיו זכיתי לחודשיים של שקט מהמבקרים".

אריק זאבי מקבל פרחים בנמל התעופה (יניב גונן)

זאבי לא שכח גם את 'התקרית הדיפלומטית' עם היריב המצרי שסירב ללחוץ את ידו אחרי שהפסיד לו: "הופתעתי שהוא לא לחץ לי את היד. לא ציפית שיחבק וינשק אותי, אבל ללחוץ יד זה האקט הכי סמלי שיש. בהתחלה קצת התעצבנתי, אבל אחרי זה התגברתי על זה. הקהל ראה שאני רציתי ללחוץ לו יד. הוא יצא לא בסדר מכל הסיפור הזה".

אריק זאבי מחויך במיוחד עם נחיתתו בארץ (יניב גונן)

לפני שהתפנה לעוד צילומים עם המדליה, התייחס זאבי למבקריו פעם נוספת: "עכשיו זכיתי לחודשיים של שקט, עד הכישלון הבא אני מניח. אנשים יחזרו לדבר בכל מקרה, אבל זה לא משנה, אני כאן ואני מצליח. רק מקווה שהשנה הזו תעבור כמו שצריך. בלונדון כבר לא ישאלו אותי שאלות, אם אצליח ישמחו ואם לא אצליח אז יבקרו".