ואיזה מסכנים האוהדים

זה סיפור על אימפריה, או שהיתה אימפריה, סיפור די עצוב. חושבים שאימפריה זו הגזמה? חמש אליפויות ברצף גם מכבי חיפה ומכבי תל-אביב לא הצליחו לרשום. הפועל פתח-תקווה של תחילת שנות ה-60 היא כנראה הקבוצה הגדולה בתולדות הכדורגל הישראלי. נכון, בהמשך הגיעה הנפילה, אך הכחולים ממלאבס הצליחו להתאושש ולחזור למקום של כבוד בליגה הראשונה. בינתיים.

זה סיפור על נוער, או שהיה נוער, סיפור די עצוב. על מועדון שגידל שחקנים נהדרים ומכר אותם, אחד אחרי השני, בעיקר ליעקב שחר ומכבי חיפה. היום קבוצת הנוער של המועדון אפילו לא בליגה הראשונה וילדי העיר רצים למגרשי האימונים של מכבי פתח-תקווה. מכבי? מי זו בכלל מכבי פתח-תקווה? מי היה מאמין שהיום הזה יגיע?

זה סיפור על ניהול, אפשר לקרוא לזה ניהול? סיפור די עצוב. על חבורה של אנשים עם לא הרבה כסף, אבל ממש מעט רצון להשקיע. עם מעט מדי אהבה למועדון אבל הרבה מאוד אהבה לפרסום ולכח. אנשים שלאורך השנים עשו הרבה מאוד, כמעט כל שביכולתם, כדי להרוס מועדון עם הרבה היסטוריה. הם צריכים לקבל סוג של תואר, יכול להיות שאין קבוצה בכל העולם שסבלה כל-כך מהניהול.

תומר סיני. האחרון בשרשרת של מחריבים (יניב גונן)

זה סיפור על מאמן, או שהיה מאמן, סיפור די עצוב. מאמן שהגיע להפועל פתח-תקווה אחרי פתיחת עונה איומה ועשה שינוי מוחלט כדי להביא את הקבוצה לחוף מבטחים. אבל מטרים לפני החוף זרקו אותו מהסירה ובלי רב החובל יובל נעים, הסירה נסחפה חזרה. ופתח-תקווה, שהיתה רחוקה ניצחון מהפלייאוף האמצעי נגררה לפלייאוף התחתון. משם הדרך לירידה היתה סלולה.

זה סיפור על בעלים, או שהיה בעלים, סיפור די עצוב. על אחד, תומר סיני, עם מספיק כסף כדי לקנות לעצמו צעצוע חדש. קבוצת כדורגל - לא פחות. אבל להיות בעלים לא הספיק לתורם החביב, הוא רצה להיות מאמן. אז הוא עשה קורס ופיטר את המאמן ורצה את כל הקרדיט לעצמו. ועכשיו מר סיני היקר, הקבוצה תרד ואתה מה תאמר?

זה סיפור על אוהדים, או שהיו אוהדים, סיפור די עצוב. בפתח-תקווה היתה קבוצה גדולה, אלפים ליוו אותה, צבא כחול ורועש. אבל עם מפקדים כאלה הצבא פרש, הלך הביתה, הפסיק לעשות רעש. אולי הפסיק זה לא המילה, אבל הרעש הפך מעידוד לקללה. ההמון הזועם התרכז בראש החולה ושכח להביא את כולו ואת קולו למען הקבוצה. אוהדים חדשים כבר לא הגיעו, פתאום מכבי הפכה לקבוצה הגדולה של העיר. והפועל? מצאה את עצמה מרחק משחק מירידה משמימה.

אוהדי הפועל פ"ת לא מאמינים (יניב גונן)

זה סיפור על הכדורגל הישראלי. עדיין יש כדורגל ישראלי? סיפור די עצוב. על אגודות שפעם סימלו משהו, על אלפים שפעם עקבו, על מועדונים שפעם הפחידו. ואז באו הנובורישים וקנו ומכרו וקנו ומכרו והשאירו עוד ועוד מועדונים הרוסים. בענף לא עשו דבר ויום לפני שעוד אימפריה נופלת, רק דבר אחד בטוח - אם הפועל פתח-תקווה תרד, יש מישהו אחד שאין סיכוי שיבכה - יו"ר ההתאחדות לכדורגל.

הכתוב הנו טור דעה