ההפרש לא משנה, אלא הכיוון

אני מודה, לא ראיתי את ה-41 הפרש הזה בא. הצפי דיבר על התאוששות של מכבי ת"א כדי להשכיח את השבוע הלא מוצלח שבין ברצלונה לרומא מצד אחד, והמשך קו השיפור מצד ירושלים ששיחקה טוב יותר בשבועיים האחרונים. 

ירושלים תוכננה ומתוכננת דרך קבע להיות השכבה הדקה שמבדילה בין מכבי ת"א לשאר הליגה. זו שיכולה להרים ראש מול מכבי ת"א, ואמורה להוריד מבעוד מועד יריבות שמנסות להתרומם מולה. בפועל זה לא קורה, וכבר מזמן אי-אפשר להצביע על חסרונם של מעוזי ההגנה, בראיין רנדל ואורי קוקיה, כסיבה להפסד.

זו קבוצה פריכה שמתפוררת בקלות. השחקנים בה נוטים למשחקי אחד על אחד וטרם נמצאה הדרך הנכונה להרכיב רוטציה מסודרת בין ארבעה גארדים, ששלושה מהם צריכים את הכדור ביד כדי להרגיש בנוחות במגרש.

שחקני הפועל ירושלים הנבוכים. מתפוררים בקלות (יוסי ציפקיס)

עודד קטש לא עזר לשחקנים שלו: החילופים שלו היו לא פעם מנוגדים למהלך המשחק ושחקנים חמים ירדו לספסל. הוא לא התעקש על משחק פנימה או עקביות בחדירות לסל, וראה את השחקנים שלו בוחרים שוב ושוב בדרך הקלה: זריקות מבחוץ. במלחה, נגד חיפה ואשקלון, זה עובד. בנוקיה זה הצליח במשך חמש-שש דקות מהפתיחה ונגמר.

בנוסף, קטש ממשיך לשתף פחות מדי את סם קלנסי, שפתח משחק בגג על סופו כבר בהתקפה הראשונה. קלנסי הוא לא גדול שחקני הפנים שנראו כאן, אבל יש לו מסה וניסיון להתמודד עם סופו. הוא יכול לנצל מצוין מקרים רבים בהם הצבע של מכבי חסר נוכחות וריק יחסית, כתוצאה מכך שהגבוהים יוצאים לעזור רחוק מהסל.

עודד קטש. לא עזר לשחקנים שלו (יוסי ציפקיס)

לו רק היה מקבל כדור באופן מסודר... כנראה שזה חלום, במציאות שהוא חי בה. משום מה, ולא בפעם הראשונה, ליאור חכמון משחק לא פחות ממנו ואפילו יותר. לא דיברתי עם קלנסי, אבל אני משוכנע שזו אחת העונות המתסכלות ביותר מבחינה אישית בקריירה הארוכה שלו.

את מכבי אני משאיר לסוף, בעיקר כי שום דבר בה לא היה חדש. אחרי פגרה בת שבוע-שבועיים, הרצון חזר והאנרגיות איתו. אפילו ההפרש שהפך נורמטיבי לאורך העונה הזו. ומי בכלל שם לב שבתוך כל החגיגה, הותיר בלאט מספר דקות קטן יחסית לג'רמי פארגו. אולי כדי שיחשוב וייזכר מהם יסודות המשחק החשובים אצלו. רמז: לא קרקס של אחד על אחד התקפה אחר התקפה.

דייויד בלאט. השחקנים נצמדו לתוכנית המשחק (יוסי ציפקיס)

קבוצה נמדדת בדרך כלל על פי מבחן התוצאה. הקהל של מכבי מעולם לא סירב לקבל בחיבוק 40 הפרש על הפועל ירושלים או כל יריבה, אבל לא זה הדבר החשוב באמת בעיני מאמנים. המדד האמיתי, בראש ובראשונה, הוא האם שחקנים השאירו על המגרש את כל המאמץ וההשקעה שהם מסוגלים להפיק מעצמם והאם נצמדו ככל הניתן לתוכנית המשחק של המאמן.

ובעוד הפועל ירושלים מתוסכלת מאוד אחרי משחק כזה, כולם ביחד וכל אחד לחוד, דייויד בלאט יודע שבמשחק הזה הוא שוב העמיד את הקבוצה שלו על הרגליים. 12, 25 או 41 הפרש, זה פחות משנה מאשר הכיוון שבו מכבי הולכת. ובלאט אוהב את זה.