פרקינס ופארגו כמו רכבת הרים

על אף הניצחון של מכבי ת"א והזכיה בתואר הראשון לעונה החדשה, הודגש שוב הנתון שיש מי שמעדיף לזכור ויש מי שמעדיף לשכוח: אליפות המדינה – לא בצדק, לדעתי – מוכרעת במשחק אחד אי-שם בסוף מאי. אז, כשהפועל ירושלים תשחק עם וויל סולומון, יובל נעימי ואורי קוקיה התוצאה יכולה להיות אחרת ושוב ייתכן כי לפערי התקציב בין הקבוצות לא תהיה משמעות מעשית.

היו למכבי הרבה מאוד דקות טובות במשחק ורובן ככולן נובעות מהגנה חזקה. תענוג לראות את הקבוצה הזו מפעילה לחץ אתלטי יוצא דופן ברמת הליגה שלנו, עם דורון פרקינס וג'רמי פארגו, וריצ'רד הנדריקס כחיפוי במקרה שאחד הגארדים היריבים מצליח לעבור את הקו הראשון. ליאור אליהו הוא סילון ביחס לעמדה שלו ומכבי יכולה לטוס ליתרון 15 בתוך רבע אחד כמו כלום.

אלא שאז מגיע שחורציאניטיס והשאלה הבלתי פוסקת שוב עולה לאוויר או פשוט מתגלגלת על המגרש: ברגע שהוא שם, ההגנה הקבוצתית כולה מפחיתה אינטנסיביות באופן בולט. שלא לדבר על היכולת האישית של הסנטר היווני בצד ההגנתי.

אני לא יודע איך הדברים יתפתחו במשחקי היורוליג, אבל לפחות במשחקים נגד קבוצות ישראליות שרובן מגיעות בליין-אפ נמוך ולא פיזי במיוחד, סופו ישב על הספסל ולא לקח חלק במשחק. אז מגיעות הדקות של הצמד פ"פ, פרקינס-פארגו, ולמען האמת אני לא מקנא בדייויד בלאט.

בלי קשר למשחק נגד ירושלים שאינו מייצג, בגלל היעדרותם של סולומון ונעימי והעובדה שאוחיון נשחק במשך שלושה משחקים השבוע כרכז יחיד, נראה כרגע שמכבי תיפול ותקום, תנצח ותפסיד משחקים, על פ"פ, רכבת ההרים התזזיתית ביותר שיש.

פארגו בדרך לסל. קשה לבנות על הצמד פ"פ (משה חרמון)

אחרי כל עלייה באה ירידה ולהיפך, וזה עוד איכשהו טבעי יחסית, אלא שהבעיה היא שכל זה קורה במהלך משחק אחד. פרקינס הוא בלי ספק אחד האולאראונד גארדים הכי דומיננטיים ששיחקו בארץ, וגם לפארגו לא חסר הרבה, אבל לך תבנה מדינה עם שחקנים כאלה שהיצרים שלהם כל כך חזקים מהם לעיתים, שהראש לא נותן להם להירגע. דוגמה קלאסית אפשר היה לראות ברבע השלישי, כאשר שניהם ביצעו בתוך פחות מדקה עבירות מיותרות בזריקות לשלוש של דיון דאוול, בתוך עוצמת סערת הקאמבק של ירושלים.

אני מניח שצמד כזה הוא לא כוס התה של בלאט כמאמן, אבל עם זה הוא יוצא לעונה וישתדל למצות את המיטב שבהם וללמד אותם איך לנטרל את השיגעונות הקטנים שמסתובבים להם בראש.

שחורציאניטיס. שחקן כמו רנדל הוא הבעיה העיקרית שלו (משה חרמון)

אם לחזור לרגע לשחורציאנטיס, הרי שבקבוצות אירופיות אפשר יהיה למצוא יותר שחקנים בעמדות 5-4 שמצטיינים בקליעה מחצי מרחק ומעלה. שחקן כזה הוא הסכנה העיקרית עבור הסנטר, שלא מספיק לצאת ולשמור ומשאיר שחקנים חופשיים. עם בריאן רנדל המהוסס בזריקה זה עוד יכול לעבוד, אבל מכבי עוד תאכל הרבה קש כתוצאה מהמגבלה הזו. חוץ מזה, נגד ירושלים הוא נעשה פתאום מוסר מדופלם והתאהב בקטע יתר על המידה, במקום ללכת פנימה ולשים נקודות על הלוח. 

ירושלים פחות טובה, זה די ברור, אבל מגיעות לה מחמאות על המאמץ הקבוצתי ועל היכולת לחזור מפיגור עשרים הפרש ואפילו לעלות ליתרון. גם המבחן שלה, כידוע, יגיע מאוחר יותר ובינתיים יש לה לאן להשתפר.

שמחון מנסה לחדור על פניני (משה חרמון)

במבחן אחד היא כבר ניצחה: עמית שמחון הוא הוכחה, עוד הוכחה, שאף פעם אסור להתייאש או לוותר מראש על הכדורסלן הישראלי. צריך לרדת לליגה השניה ולחפש אותם בחריצות ובשקדנות כי מסתובבים שם לא מעט כישרונות צעירים ורעבים שיכולים להצליח.