עוד חוזר הניגון

כמעט בכל קמפיין ולפני הרבה משחקים חשובים, הקפטן המוכשר של הנבחרת שלנו, יוסי בניון, נפצע ומדאיג את כל תושבי המדינה הפיצפונת. והנה כמו בפעמים הקודמות, זה קורה שוב.

פציעתו של בניון, אם אכן ייעדר באופן סופי, היא מכה קשה לנבחרת ישראל, אין ספק. לא רק מהסיבה שהקשר המוכשר מדורג במקום השלישי בדירוג הכובשים בכל הזמנים של הנבחרת, לא רק כי מדובר בקפטן ובמאמן על המגרש (למרות שנראה שלפעמים הוא קצת בורח מהכדור) ולא רק כי מדובר באחד השחקנים עם הכי הרבה ניסיון ברמות הגבוהות, אלא מעוד סיבות רבות שהביאו את יוסי למקום שהוא נמצא בו כיום.

 רק במשחק הביתי האחרון נגד מלטה, כאשר הנבחרת נראתה אנמית וחסרת מחץ, הגיע בניון, שלא הבריק יותר מדי ובכל זאת התעלה מעל כולם וכבש שלושער.

למרות הפציעה, צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה ולשמחתנו מדובר ביותר מחצי. היעדרותו של הקפטן תאפשר לשחקנים כמו גילי ורמוט וליאור רפאלוב לקבל את המושכות לידיים, לנהל את המשחק מהרגליים ולהוכיח כי יש בעל בית על המגרש בהיעדרותו של הקפטן.

ורמוט וזהבי. יצטרך לקחת את המנהיגות (יניב גונן)

בואו ניהיה כנים, בניון כבר לא צעיר (30) והגיע הזמן שבנבחרת יתחילו לחפש יורש לקפטן הנפלא. היעדרותו חייבת לגרום לשחקנים הצעירים לצעוד לקידמת הבמה ולהוכיח שגם בלי בניון אנחנו יכולים לעשות את המשימה הלא פשוטה הזו.

כמעט אחרי כל משחק של בניון בנבחרת נשמעו אינספור ביקורות על השחקן כי הוא לא לוקח מנהיגות, לא מבקש את הכדור ולא מציג קמצוץ מיכולתו בקבוצות אליהן הוא שייך. יש משפט שאומר כי רק כאשר שמאבדים משהו או מישהו, מעריכים כמה חיוני הוא היה. בצמד המשחקים החשובים ביותר של הנבחרת, נגד קרואטיה ויוון, אנו נוכח לדעת עד כמה חיוני היה יוסי לנבחרת הישראלית.

בואו נקווה שטור הדעה הזה נכתב לחינם ובניון יחלים מהפציעה עוד לפני המשחק הביתי החשוב מול הקרואטים.

הכתוב הינו טור דעה