מירלו השקטה התעוררה ולבשה כתום של חג

דקות לפני השעה ארבע אחר הצהריים בעיירה מירלו שבהולנד ובחוץ אפשר לשמוע רק את ציוץ הציפורים. הפעם השקט בעיירה הפסטורלית הוא מדומה בלבד. אפילו בבית המלון בו שוהה מכבי תל אביב ירדו כל האורחים לבושים בכתום אל הבר, בו הוקרן על מסך ענק משחק רבע גמר הגביע העולמי, הולנד של רובן פוגשת את ברזיל של קאקה.

בדקה ה-23 רוביניו מניח את האצבע על שפתיו ומורה לאוהדים הכתומים להירגע. ברזיל עולה ליתרון 0:1, אבל באפן לא ברור החברים הכתומים, שהספיקו להוריד מהחדר גם את הוובוזלה, לא מפסיקים לחייך ולשתות. במחצית, אליה ירדה הולנד בפיגור, אחד מהאוהדים הפטריוטים, רייזל, סיפר לנו הכיצד ייתכן שהוא וחבריו לכתום כל כך רגועים.

"הולנד משחקת טוב ולכן אפשר רק להריע לחברים", מסביר רייזל בטענה שלא תקבל בברים בישראל. "יש לנו נבחרת טובה שעושה את המקסימום ועכשיו כל שנותר הוא להריע לה ולהאמין שהיא יכולה לחזור למשחק".

ומי יחזיר אותה למשחק, אתם שואלים? "אריין רובן", עונה לנו רייזל. "הוא משחק מצויין ולפי דעתי הוא יכול לביא את השינוי. אני חושב שהמאמן יעשה כמה שינויים ואחד מהם יהיה להוציא את ואן פרסי הוא החלש ביותר".

רגע לפני שהכתומים שבים לכר הדשא, רייזל הספיק לספר את כל מה שהוא יודע על נבחרת ישראל. "יש לם נבחרת טובה עם לא מעט שחקנים מוכרים", מספר האוהד המושבע. "אני מכיר כמה שחקנים וביניהם את יוסי בניון עוד מהימים ששיחק באייאקס. גם את דניאל דה רידר אני מכיר. שחקן מצויין. אני מאמין שבשנים הקרובות נראה גם את ישראל בטורנירים הגדולים של אירופה והעולם", אמר רייזל, שבזמן שהוא אמור לנחם את עצמו, או בעצם מנסה לעודד אותנו.

אז רייזל אמר שהסוד להצלחה היא האמונה בשילוב של מלחמה. כנראה היה מי ששמע את זה בדרום אפריקה. בדקה ה-53 היה זה פליפה מלו שהקפיץ את הבר במלון קרלטון דה ברוך. כעבור רבע שעה בלבד סניידר אותת לתושבי העיירה הנחמדה להכניס את השמפניות למקרר ולהתכנן לחצי גמר.

אוהדים הולנדים צופים במשחק במלון של מכבי (ליאור טימור)

עוד 25 דקות מורטות עצבים חלופ להן, ועם השריקה לסיום לא היה ניתן לעצור את פרץ השמחה הכתומה, בין היתר גם של רייזל, שכנראה ידע מה הוא אומר. עכשיו, כדי להגיע לגמר הכתומים ייצטרכו לעבור את אורגוואי. נותרו לרייזל עוד כמה ימים בכדי לגדל ציפורניים.

הוובוזלה הגיעה להולנד (ליאור טימור)

רייזל. "מכיר את בניון ודה רידר" (ליאור טימור)