לפני שנתיים, כשהפועל חולון של מיקי דורסמן הניפה את צלחת האליפות בהיכל נוקיה, לא נשארתי לראות את הטקס וכמוני גם כלל אוהדי מכבי ת"א. זה נראה לי אקט מזוכיסטי, כמו שאוהדי מכבי חיפה היו צופים בחגיגות האליפות של הפועל ת"א.
אתמול, כשגלבוע/גליל הניפה את הצלחת, משהו השתנה אצלי. פתחתי את הטלוויזיה ולהפתעתי ראיתי שרוב הקהל הצהוב נשאר בהיכל ובתוכי עברה אפילו התרגשות קלה. הסיבה להתרגשות היא אחת בלבד: עודד קטש.
מלבד ההתרגשות חוויתי באותם רגעים גם דז'ה-וו. עשר שנים אחורה. אולם הכדורסל בסלוניקי. עודד, אז במדי פנאתינאיקוס, שברת את לבנו ולקחת לנו את גביע אירופה. את אותו שברון לב הרגשתי גם אתמול. נזכרתי כיצד קיללתי אותך, אליל נעוריי, אז, לפני 10 שנים, כל הדרך מהכיכר הביתה. היתה זו הקנאה שדיברה אז ושאתמול התחלפה בגאווה.
מה שקרה אתמול לא היה נקמה. עודד, תמיד היית ותמיד תהיה מכביסט. "הנסיך", כך קוראים לך במסדרונות ההיכל. הטעות היחידה שלך היתה, לדעתי, שחזרת לשם מוקדם מדי. ובשלוש השנים האחרונות ראינו קטש אחר, קטש שצמא לכדורסל.
 |
| קטש באימון גלבוע/גליל. מאמן של שחקנים (דרור עינב) |
|
כשאומרים מאמן של שחקנים, מתכוונים למאמנים מסוגך, ומבחינה זו אין הפתעה רבה בהצלחתך בקבוצה צעירה כמו גלבוע/גליל. אבל עכשיו עודד, עכשיו הגיע הזמן לחזור לקדמת הבמה.
איני מזלזלת בהישג, לרגע לא. אין ספק שמה שאתה, השחקנים והמנהלים עשיתם בגלבוע/גליל מדהים ואין כלפיכם שום דבר שקרוב לאנטגוניזם שעוררה הפועל ת"א בכדורגל. אי אפשר שלא לחבב אתכם: קבוצה צעירה, רעבה, כישרונית, עם בריאן רנדל (לדעתי אחד הזרים האיכותיים והחכמים ביותר שנחתו פה).
 |
| גלבוע/גליל חוגגת אליפות. הישג ענק, שישתיק סופית את כל המבקרים (קובי אליהו) |
|
אבל עכשיו, עודד, עכשיו הגיע הזמן לחזור הביתה.
לא לירושלים, לא לשום מקום אחר. הביתה. על תקן המאמן הראשי, על תקן עוזר המאמן, איני יודעת. וזה גם לא ממש משנה. העיקר שתהיה שם, העיקר שתחזיר לנו את האהבה לכדורסל, האהבה שקצת נעלמה לנו בשנה החולפת, האהבה שלך, כפי שהוכחת בשנים האחרונות, יש בכמויות מסחריות ממנה, די והותר לכולם.
 |
| קטש במדי מכבי. גם כשהיה רכז צעיר היה ברור שיש על מי לסמוך (רויטרס) |
|
אגלה לך סוד, עודד. לפני שנים רבות, באותו משחק מפורסם, כשגיא גודס נפצע ואתה, רכז צעיר, נקראת לעלות מהספסל, ידעתי שהכל יהיה בסדר. ידעתי שיש על מי לסמוך.
וכשהתחלתי לשחק כדורסל בגיל תשע לא סתם בחרתי במספר 10, המספר שלך. בך ראיתי את כל מה שרציתי אני להיות. צנוע, שקט, רגוע. היית רכז גדול ואתמול הוכח סופית שאתה גם מאמן לא פחות גדול.
יגיד מי שיגיד שאתה בליין, שחוסר הדיסטאנס שלך עם השחקנים מוגזם ופוגע. כל זה לא שינה לפני אתמול ואחרי אתמול הפך רשמית להיות הבל הבלים. מעתה, גם לאחרוני המלעיזים לא יהיה עוד מאיפה לשלוף את הביקורת. הוכחת לכולם מי אתה ועכשיו, עודד, בוא תעשה זאת בבית שלך, איפה שגדלת וחונכת. תחזור למערכת ותעזור להשיבה למעמדה בארץ, ולפסגה באירופה.
הכתוב הינו טור דעה