ליגת העל מתחילה ב-1 במאי

חצי דקה אחרי שאלון יפת שרק לסיום, התחילו להתקשר המנחמים. “הלכה להם האליפות", אמר אחד, “אין לכם סיכוי", קבע השני, “בחיים לא תקחו אליפות בטדי", סימס לי ידיד ירושלמי והוסיף: “הצלחת שלכם תישבר במחזור האחרון, אצלנו".

חגיגות הניצחון הפכו בשניה לאבל גדול. לאט לאט הבנתי שאתמול בעצם הפסדנו את האליפות. חבל באמת שבוקולי פספס ושאלישע גמגם. מי צריך היה את הגול המיותר של ללה? יכולנו לגמור עם הסיוט הזה וללכת לים בשקט. אם כבר להפסיד אליפות, עדיף בחיפה, לא?

בלילה בחלום, חדרתי בחשאי לישיבה סודית אי-שם בדירת סתרים במרומי הכרמל. הנוכחים: אבי לוזון, יעקב שחר, אבי נמני, נציג היציע המזרחי והפרשן א.א.

לוזון פתח. “חברים, הסתבכנו".

שחר הגיב בזעם: “אתה אשם. הבטחת לנו שיהיה בסדר ותראה מה קרה עכשיו”.

"מה עושים", תהה בקול רועד א.א. “כבר עונה שלמה אני כותב שגוטמן הוא בלוף ושאין להפועל את האופי לנצח בחיפה. תראו איזה פרצוף יש לי עכשיו".

"חבר'ה תרגיעו", התפרץ נמני לשיחה. “יהיה בסדר".

"מה זאת אומרת יהיה בסדר", צרח שחר, “אין לכם סיכוי בדרבי. אתם סמרטוטים".

אבי נמני ויענקל´ה שחר. מה הם זוממים? (עדי בן ברון)

נמני, סמוק פנים, קטע אותו: “קודם כל, יש לנו משחק נגדכם ביום שני, לא?!”

שחר: “אבל אנחנו שבורים".

נמני: “ואנחנו מרוסקים. יהיה בסדר. נשמור את הכוחות לדרבי".

א.א. צהל: “כן כן, לדרבי. אני זוכר שלפני הדרבי הקודם אמרתי שההגמוניה בתל אביב חוזרת לצד הצהוב. עכשיו כולם יבינו שהתכוונתי למשחק השלישי".

האווירה בחדר השתפרה. משהו בצבע הלחיים של יענקל'ה חזר לקדמותו. גם לוזון חייך. עכשיו הופנו המבטים אל עבר נציג היציע המזרחי.

אבי לוזון. הרשה לעצמו לחייך (אמיר לוי)

לוזון: “הם אצלכם בטדי במחזור האחרון".

הנציג: “ידוע. הכל ערוך ומוכן. נעשה להם בונקר. הם לא יעברו את החצי”.

שחר בגיחוך: “בונקר? עם מי? גרשון שמן ועייף, בן יוסף מחורר ובנאדו בשלילת רשיון".

הנציג: “עזוב, אחי. אל תתערב. יש לנו כבר נסיון בהכרעת משחקי אליפות. השרוכים, שכחת?!".

אוהדי בית"ר. יש להם ניסיון (גיא בן זיו)

בוקר. אני מתעורר מהחלום. במדורי הספורט כותבים ששום דבר עוד לא גמור. ברקוביץ' ממשיך לכתוב שלא משנה מה יהיה, חיפה אלופה. אני בודק מתי המשחק הקרוב. בשבת, חמש ועשרה, בבלומפילד, נגד מ.ס. אשדוד. בשבת, אני אומר לעצמי, מנגב את הזיעה הקרה ממצחי, בשבת מתחילה הליגה.

ואז אני מבחין בתאריך: שבת הקרובה היא 1 במאי. חג הפועלים. הדגל האדום. והשיר. השיר הבלתי נשכח: “קום התנערה עם חלכה, עם עבדים ומזי רעב, אש נקמות הלב לחכה, לקראת אויב היכון לקרב!”.