הכדורגל היפה ניצח את המכוער

אני בשמיים, הכדורגל היפה ניצח את המכוער. עכשיו אתם מבינים למה משחק הכדורגל הוא המשחק המרגש, היפה והפופולארי ביותר מבין כל משחקי הספורט.

דרמה כזאת קשה היה לתאר וכל פעם אנחנו מופתעים מחדש לראות שבמשחק הזה אין סוף לריגושים. רק הילד, אוהד צ'לסי, שקיבלנו בוכה בסיום בקלוז-אפ יכול להסביר לכם עד כמה זה כואב לפעמים...

כולנו רצינו שברצלונה תנצח ולו בגלל סיבה אחת: אנחנו אוהבים כדורגל יפה. קפצתי בגול של אינייסטה כמו שקפצתי בגולים מול אוסטריה ובפארק דה פראנס, כי לא יכולתי לסבול שהפועלים השחורים של צ'לסי ינצחו את הכישרון העילאי של ברצלונה.

ברצלונה השנה סיפקה לנו רגעי האושר כמו שאף קבוצה לא עשתה בעשור האחרון. אני לא רוצה להגדיר אותה כקבוצה הטובה בהיסטוריה, אבל בטוח שהיא הטובה ביותר שהיתה לנו בעשור האחרון.

נכון, לא ראינו מבארסה משחק גדול, היא היתה צריכה את עזרת השופט בהרבה מקרים (שיפוט חלש), אבל כמעט בכל המשחק ראינו שהיא שולטת ללא עוררין בשדה משך 90 דקות ולא נבהלת מגודל המעמד.

אינייסטה בטירוף. "הגיע לו לכבוש" (GettyImages)

בארסה המשיכה לנסות לשחק את משחק הפסים והצירופים מול ההגנה הצפופה והקשוחה של צ'לסי והשתפרה מדקה לדקה. דווקא במחצית השעה האחרונה, כשירדה לשחק בעשרה שחקנים, היא שחקה את הכדורגל הכי טוב שלה במשחק הזה.

אם יש מגיע בכדורגל אז יש שני "מגיע" הערב - לברצלונה, שהיא קבוצה הרבה יותר טובה מצ'לסי ולאינייסטה שללא ספק היה מספר אחד על המגרש ואין כיף יותר גדול מלסיים בשער שמוביל אותך לגמר.

נכון שמסי לא נתן משחק גדול, אבל חבר'ה, קשה מאוד לשחק נגד קבוצה שרוצה רק להתגונן ומצופפת עם 7-8 שחקנים ברחבה. גם לקוסמים המשימה הזו כמעט בלתי אפשרית ועובדה שפטר צ'ך כמעט לא נגע בכדור משך כל המשחק. רק הברקה ענקית עם הרבה קור רוח של גול נפלא, מבישול נהדר של מסי, הכריעו בצדק את המשחק לטובת ברצלונה.

תודו, כולנו שמחים, יש לנו את הגמר הקלאסי ביותר: שתי הטובות בעולם, רונאלדו נגד מסי, רוני נגד אטו והנרי נגד טבז או ברבאטוב - רק תבחרו. מעל לכל, יש לנו קרב ענקים בין המנג'ר הטוב בעולם אלכס פרגוסון למנג'ר שהולך להיות הטוב בעולם בעשור הקרוב פפ גוורדיואלה, שהראה שניסיון זה לא הכל וידע זה לפני הכל.

גוארדיולה עם הידינק. "הספרדי הראה שניסיון זה לא הכל" (GettyImages)

הערה קטנה לאופ"א - שנו את חוק צבירת הצהובים ובטלו צהובים שנצברו במשחק הגמר. אין עוגמת נפש גדולה מזו של דארן פלטשר ואריק אבידל או כל שחקן אחר שהיה יכול להיקלע לסיטואציה הזו שהורחקו בגלל כרטיסים ממשחק הגמר ויראו אותו רק בטלויזיה.

לסיכום, אין שמח ממני שהכדורגל היפה והאטרקטיבי ניצח את ההגנתי והמשעמם. הצדק ניצח ואני צוהל בביתי.

נ.ב: תגידו, אתם חושבים שאברם קפץ בסיום לבריכה?