ההתנהלות של רוני לוי ביזיונית

שחקן העבר של מכבי חיפה משיב אש למאמן בטור אישי ל-ONE: "עם כל הכבוד לאליפויות, המאמן העביר מסרים דרך כתבי חצר. שירת הברבור שלו היתה עצובה"

שבוע סוער ומותח עבר עלינו. שבוע שהתחיל ביציעים של טדי, נמשך עם שני חצאי גמר מלאי הדרמה וסינדרלה שכמעט עשתה את הבלתי ייאמן, עם אלופה שגילתה הרבה אופי ו-ווינר אמיתי כמו יואב זיו, שכבש גול גדול ונגמר... עם עונש חסר תקדים ומוגזם שהונחת על בית"ר על ידי בית הדין של ההתאחדות.

מכל החגיגות האלה, חגיגות האליפות הקרבות של בית"ר ירושלים וחגיגות חצאי הגמר ברמת גן, יש המשקיפים מהצד, מתוסכלים וחסרי מנוח, שבכוח רוצים להמשיך להיות בתודעה שלנו, גם בדרך של הפצת שקרים, הכפשת שמי וצביעות חסרת גבולות שהובילה את המועדון שלנו לתהום.

אותם דברים שנאמרו הם השתקפות של אותו אדם, אשר מצא לנכון להשתמש בהם למטרותיו ולזריקת האחריות למעשיו על אנשים אחרים. עקב הדברים האחרונים שנאמרו, לא נותרה לי ברירה אלא לעשות סוף למחול השדים הזה.

עם כל הכבוד לאליפויות ולמקצוענות לאורך זמן, הדרך הזאת גם נמדדת בערכים אנושיים ודפוסי התנהגות הגיוניים ונאותים גם כשבדרך נתקלים בקשיים, בכישלונות, בהפסדים, בפציעות ובכושר משחק לקוי. במצבים כאלה ובמצבי לחץ אחרים, ההתנהלות הפכה להיות ביזיונית ומשפילה באופן ישיר כלפי השחקנים, שהרשימה ארוכה מלהכיל ומפאת כבודם של אותם שחקנים צעירים ו-ותיקים כאחד, לא אזכיר את שמם.

אותה התנהלות נעשתה גם בדרך עקיפה דרך כתבי חצר, שלימים הפכו בהרבה מובנים לדוברים הלא רשמיים של המועדון. במצב אבסורדי זה, התנהלותו המקצועית של כל המועדון נעשתה על גבי דפי העיתון, כשמדובר בביקורת מקצועית על שחקן זה או אחר, על בעלי תפקידים והעברת מסרים דרך התקשורת להנהלה ובראשה לנשיא המועדון.

רוני לוי. מערבולת אבסורדית של יחסי מאמן-שחקן

באותו בוקר כשישבתי וקראתי את העיתון לפני האימון, ושוב גיליתי ביקורת שהופנתה כלפיי במגמתיות ובחוסר עניין, ומתוך ידיעה שזאת שוב "עבודתו הנאמנה" של המאמן שלי, מבחינתי זה היה הקש ששבר אותי, לאחר דרך ארוכה ועצובה שנאלצתי להתמודד איתה במשך יותר מדי זמן.

המשקעים שנוצרו והנתק המוחלט שהגיע באופן פתאומי, נגרמו אך ורק בשל הקשרים החברתיים שלי עם שחקנים דומיננטיים ובכירים שנאלצו לעזוב את המועדון, עם אלה ששיחקתי איתם ועם אותו קוסם שלימים נהפך לפרשן...

הדברים שאני כותב, הם מסרים ישירים שהועברו אליי באמצעות אותם כתבי חצר. כשאני משחזר היום את הכול, אני לא מאמין איך נשאבתי בעל כורחי לתוך מערבולת אבסורדית של יחסי מאמן-שחקן, שמעולם לא היה לי מושג שדברים כאלה קיימים ושאי פעם אצטרך להתמודד איתם.

אדורם קייסי, עדיין בירוק: "מישהו שכח להיות בן אדם"

שירת הברבור שלו היתה עצובה ולעיתים פתטית, מתוך פחד וחשש מאותם שחקנים ומאנשי צוות שבבוא העת יגלו את פרצופו האמיתי. מבחן התוצאה לשנים האלה ולהתנהלות הזאת, בא לידי ביטוי בסופו של דבר, גם בתוך המועדון וגם מחוץ לו.

שיחקתי עם כל כך הרבה שחקנים, מהגדולים שהיו פה, התאמנתי תחת שרביטם של כל כך הרבה מאמנים בכירים ובעלי קבוצות מכובדים, ולאף אחד אין ולא היתה מילה אחת רעה עליי או לגבי הלויאליות המקצועית והאנושית שלי.

עברתי משברים, פציעות קשות, תהומות ושיאים בכדורגל שלנו, במפעלים האירופאים ובנבחרת. הגשמתי את כל החלומות שלי ותמיד מצאתי לנכון להישאר צנוע, לשמור על פרופורציות ואף פעם לא לשכוח מאיפה באתי ולא להסתנוור מהמקום אליו הגעתי.

מישהו פה שכח את כל זה ובגדול - שכח להיות בן אדם אמיתי וכן, שבודק את עצמו ולוקח אחריות. שכח מאיפה הוא בא ובמקום אליו הגיע גרם לשיכרון הכוח ההרסני ביותר לו ולסביבתו. עדים לכך יש הרבה, מהקרובים ביותר, שמצד אחד מחייכים איתו, אך אומרים בחלונות הגבוהים דברים שאני לא העזתי לומר.

שתקתי, שמרתי על כבודו בכל מקום גם אחרי תנועת היד המזלזלת ואחרי המעשה הנבזה שלו כלפיי במועדון שמפרנס אותנו. עד היום. עד עכשיו. עד בכלל. שיהיה לכולנו חג שמח וכשר, שנדע שקט ושלום.