צוות ONE מציג: כך נעפיל לדרום אפריקה ב-2010

לקראת הקמפיין הבא, ישבנו וחשבנו על שורה של צעדים והחלטות שאם יתבצעו כהלכה, יסייעו לדרור קשטן להצליח היכן שהשאר נכשלו מאז 1970

עוז כרמל | 20/11/2007 11:30

סהר, בוזגלו וברדה. הדור הבא מוכן למונדיאל (יניב סופר)

נבחרת ישראל תשחק מול זו של מקדוניה מחר (רביעי) באצטדיון ר"ג, במסגרת משחק המוקדמות האחרון ליורו 2008. עוד קמפיין נסגר, וגם הפעם לא מצאנו את עצמנו בין הגדולות.

יש שיעדיפו להסתכל על חצי הכוס הריקה, ויספרו שאנחנו לא מספיק טובים, שהדור הזה לא מוכשר מספיק כדי להגיע לטורנירים הגדולים. אל תאמינו להם. הניצחון על רוסיה ואפילו ההפסד המינימלי לקרואטיה, הוכיחו שהבחורים של דרור קשטן בדרך הנכונה. צריך רק לאמץ עוד כמה "כללי ברזל" לקראת מוקדמות מונדיאל 2010, ואפשר כבר להזמין כרטיסים ליוהנסבורג.

"ישחקו הנערים לפנינו"
הרוח הגבית שהכניסו תמיר כהן, בן סהר, דקל קינן ומאור בוזגלו לגווארדיה הותיקה של קשטן, גרמה לנו להצטער שהם לא היו שם קודם. ואם אנחנו מרגישים תחושה של פיספוס, כנראה שיש לנו "צרות של עשירים" לקראת הקמפיין הבא.

אני לא חושב ששמעון גרשון ואריק בנאדו צריכים לפרוש מהנבחרת לאלתר, וגם לא רוצה לקבוע את ההרכב לפי מי שנולד אחרי 1984, אבל הילדים שנכנסו כברירת מחדל, לאחר שאבדו הסיכויים לעלות ליורו – נתנו לנו לגמור את הקמפיין עם ראש מורם. אני בטוח שגם קשטן וסיני מרגישים את ההחמצה, אבל דחילק, צריך עוד משהו כדי להתמודד שווה בשווה עם קרואטיה, צרפת או הולנד.

מאור בוזגלו אחד לא יעשה את ההבדל. הצעירה של גיא לוי הגיעה לאליפות אירופה והדור הבא צריך ויכול להשתלב בבוגרת – איתי שכטר, ביברס נאתכו, חן עזריאל, שי מימון ובירם כיאל – תראו איזו נבחרת גדולה אנחנו כבר יכולים להרכיב!. צריך רק למצוא את הנוסחה לשלב אותם בהדרגה, ולהפסיק את קרבות האגו המטופשים בין הבוגרת לצעירה. שיתוף פעולה בין קשטן ללוי הוא הבסיס למונדיאל הבא. מבחינת כישרון – ישראל כבר שם.

הסלטה של ברדה מול רוסיה. בוזגלו מאושר (יניב סופר)

"הכל או כלום"
תם עידן הבונקרים והשמירות האישיות. תם עידן שלושה וארבעה בלמים. תם עידן חלוץ בודד בחוד. דרור קשטן הבין, מעט באיחור, שהרכב דפנסיבי משיג בדרך כלל מטרה שאני לא סובל לשמוע עליה, "הפסד מכובד". נמאס משחקנים מוגבלים שלא יכולים להעביר פס מדויק באמצע המגרש ובלמים מגושמים שמגביהים כדורים מהרחבה שלנו כאילו שהם יודעים לאן הם מוסרים – זה לא כדורגל. המשחק המודרני, היפה לעין, הטוטאל פוטבול ההולנדי – זה מה שהקהל רוצה לראות. כשהפסדנו לקרואטיה בר"ג 4:3 ההצהרה המפורסמת של קשטן, "הקהל נהנה מ-7 שערים", היתה סתמית. הכוונה היא לכדורגל אטרקטיבי, עם פסים קצרים ושחקנים שקרובים אחד לשני ועושים תנועה במשך 90 דקות.

יש ערימה של חבר'ה על הדשא. הנבחרת חוגגת (יניב סופר)

הכל או כלום – תצוגות כדורגל שיחזירו את הקהל לאהוב את הנבחרת. אם נפסיד – אז שיהיה, צאו מנקודת הנחה שגם ב-2010 לא נהיה במונדיאל – ואז, 40 שנה אחרי מכסיקו נוכל לעשות את זה. אבל כדורגל התקפי עם 2-3 חלוצים וקשרים יצירתיים, מגנים שעולים למעלה לתמוך בהתקפה דרך קבע וכל שחקן על המגרש יורד לגליצ' – יספיקו. יוסי בניון ועידן טל, שחקנים מהסוג של אייל ברקוביץ', לא גדלים אצלנו כל יום. אבל הבישול של ברק יצחקי לאליניב ברדה מול רוסיה הוא בדיוק מה שאנחנו צריכים בהתקפה.

יריבות אימון טובות יותר מהנבחרת הצעירה
כשמדברים על מכבי ת"א בכדורסל ועל ההצלחות באירופה, תמיד מזכירים את הניהול של שמעון מזרחי ומוני פנאן. הנבחרת שלנו צריכה התאחדות שתעמוד מאחוריה ותכין את הקרקע בצורה מושלמת. לא, ברזיל או ארגנטינה לא תגענה לאיצטדיון ר"ג למשחק ידידות, אבל יריבות מהעשירייה השניה בעולם צריכות לשמש כיריבות אימון: אוקראינה, שבדיה, סקוטלנד, נורבגיה ופולין – יכולות לתת לצעירים את הניסיון האירופי שאנחנו כה כמהים לו.

לעזאזאל, במרחק יריקה מהבית שלנו נמצאות שתי נבחרות מהטופ של אירופה, טורקיה ויוון. שתיהן יהיו ביורו 2008 ולארגן התמודדות באיסטנבול או באתונה נשמע לי משחק ילדים. את בתי המלון הטובים אני בטוח שכולם מכירים וגם האוכל הכשר יוכל להגיע בזמן, בפסח, בראש השנה או ביום כיפור. אפשר להמשיך עם בלארוס, מולדובה או מקדוניה. זה יוביל אותנו למקום השלישי המכובד, ונוכל תמיד להגיד לעצמנו שהיינו קרובים, שהתקדמנו ושנעשה את זה בפעם הבאה.

קהל וליגה מקומית
כולם אוהבים לראות את הנבחרת מנצחת, משחקת פתוח ודופקת שלישייה בכל משחק. זה לא יקרה. אם נפסיד לספרד במדריד זה לא בגלל שדרור קשטן מאמן גרוע, ואם נספוג שניים או שלושה מהולנד זה לא כי "הנבחרת קרסה ברוטרדם". פעם צחקנו כשהחליטו לקרוא לליגה הלאומית – ליגת העל. עברו כמה שנים ואנחנו עדיין צוחקים.

ההתאחדות צריכה לגרום לקהל להגיע. לוזון והליצנים (גבע תלם)

כשממוצע הצופים במשחקי הליגה מגרד את ה-4000 למשחק, מלמטה, אי אפשר להתקדם באירופה. תרבות הכדורגל בארץ חייבת לעבור שינוי עמוק מהיסוד. לבית"ר ירושלים יש קהל מדהים, שנוסע עם הקבוצה לכל המשחקים בחוץ, אבל הוא לא מרוסן. להפועל ת"א ומכבי ת"א, למכבי חיפה ואפילו לנתניה יש קהל קבוע ואלפי מנויים. אך כשאוהד מגיע לאיצטדיון והשירותים מבאישים, כוס שתייה עולה 10 שקלים, הבחור שלידך יושב בלי חולצה, מעשן סיגריה מסריחה ומשליך קליפות גרעינים על הרצפה – למה שנטרח להגיע שוב?

במקום להבריח את הצופים, צריכות הקבוצות להקים גוף או מנהלת אוהדים משותפת, שיקבעו מחירי כרטיסים יחד עם ההנהלות, ירסנו את מחירי המזון והשתייה במגרשים וינהיגו תרבות של התנהגות במגרש. צופה ששילם כרטיס כניסה לא מקבל אוטומטית אישור להתנהג כמו בהמה. קהל מחונך שתומך גם כשהקבוצה מפסידה – יבוא לאיצטדיון ר"ג ויעודד את הנבחרת גם כשלא הולך. כש-30 אלף צופים יצעקו את שמו של ברק יצחקי או מאור בוזגלו – נראה אותם לא דופקים ספרינט.

כמה ילידי 1984 אתם מזהים בתמונה? (יניב סופר)

טיפת מזל
מכסיקו 1970. מאז פיספסנו תשעה מונדיאלים ברציפות. תשעה! אוחנה, תקווה, רוזנטל, רביבו, ברקוביץ' – נאדה, יוק, גורנישט. 40 שנה של תסכולים ושל כמעטים. אומרים שההיסטוריה חוזרת על עצמה ושאפשר ללמוד הרבה מהעבר. אז מה עוד אפשר לעשות כדי להגיע לדרום אפריקה? צריך טיפת מזל.

עם שניאור וגרונדמן ישראל סיימה ראשונה את הבית האוקיאני, לפני אוסטרליה וניו-זילנד, אך כשלה מול קולומביה על כרטיס למונדיאל 1990. 4 שנים מאוחר יותר, עם שלמה שרף ישראל סיימה אחרונה את טורניר הבכורה באירופה עם ניצחון בודד! הגענו אחרי פינלנד, והפסדנו שישה משחקים. ובכל זאת כולם נזכרים בנוסטלגיה בתיקו האדיר מול בולגריה ובניצחון על צרפת. ישראל שיחקה בלי חשש, ולמרות הנאיביות ראינו כדורגל אטרקטיבי ומהנה.

בן סהר, רביד גזל ומאור בוזגלו באימון הנבחרת. הדור הבא (יניב סופר)

4 שנים מאוחר יותר, עדיין עם שרף, כבר השגנו 4 נצחונות, אחד מהם מול בולגריה בר"ג. ישראל סיימה שלישית. במוקדמות למונדיאל 2002, ריצ'ארד נילסן לקח את הנבחרת, והשיג 3 נצחונות, ביניהם תיקו מול ספרד בר"ג (רביבו). למרות שלמדנו נימוסים והליכות – למונדיאל שוב לא הגענו (מקום שלישי).

לקראת גרמניה 2006, הנבחרת של אברהם גרנט השיגה 4 נצחונות ולא הפסידה, אך סיימה עם הפרש שערים גרוע מזה של שוייץ, שעלתה לפלייאוף והמשיכה לטורניר הגמר. אך הנצחונות היו צפויים, על איי פארו וקפריסין, ולתיקו מול צרפת, אירלנד ושוייץ אנחנו לא ממש מתגעגעים. וב-2010? או-טו-טו ההגרלה בדרבן, דרום אפריקה. עם קצת מזל נוגרל בדרג השלישי. אז צרפת או הולנד או ספרד, מהדרג הראשון, יכולות לנחות כאן. המבחן שלנו יהיה מול דרג ב': נורבגיה, פולין או רומניה - יריבות שבהחלט אפשר לעבור.

הוספת תגובה